נניח שהיום הוא היום האחרון של החיים שלך… יש לך עוד 24 שעות לחיות… מה היית עושה עם הזמן הזה?
האם זה היה "עוד יום" או שהיית עושה דברים אחרת?
האם יש דרך להבטיח שהיום אינו היום האחרון של החיים שלך? … האם באמת?
שאלות ברוח זו מעלה הפילוסוף הרומי לוקיוס אנאוס סנקה בספר קצר ומצוין בשם "על קוצר החיים" הספר, שהוא למעשה מכתב שכתב סנקה למכר שלו, שרד 2000 שנה כדי להגיע אלינו, והוא מוכיח את עצמו כרלוונטי לחיים שלנו בצורה יוצאת דופן.
הניסיון מלמד שרבים מאתנו, כאשר אכן הם מגיעים לסוף חייהם, חשים כי הזמן היה קצר מידי, כי לא הספיקו, כי היו רוצים לקבל "עוד זמן" (חלק מאתנו חשים כך בסוף כל יום). על כך עונה סנקה:
"לא חיים קצרים ניתנו בידינו אלא במו ידינו אנו מקצרים אותם… כשם שנכסים עצומים ואדירים, אם התגלגלו לידי בעלים גרועים מתכלים כהרף עין", והוא מוסיף "חיינו ארוכים דיים והם נקצבו לנו ברוחב לב לשם הגשמת הדברים הגדולים ביותר, אם רק נכלכל אותם בתבונה עד תומם. ואולם, כאשר הם נמוגים בגלל בזבזנות ורשלנות… הרי רק כשקיצנו דוחק אנו מבינים שחיינו חלפו מבלי שהבחנו בכך."
במילים אחרות, אם אנו חשים ש"אין זמן" זוהי הזמנה לשאול את עצמנו איך נצלנו את הזמן. הרי ברור שאם אנו מכלים את הזמן שלנו על "הדברים הקטנים" (כל אותם עיסוקים נטולי משמעות שהיומן מלא בהם) אז לא יהיה זמן לדברים החשובים באמת. והחיים לא מחכים…
סנקה משתעשע ברעיון לגשת לאדם זקן בן 100 או יותר ולבקש ממנו לעשות פירוט מדוקדק של החיים שלו, ולחשב:
"…כמה מזמנך נטל המלווה, כמה נטלה האהובה, כמה הפטרון, וכמה בן החסות. כמה מזמנך נטלו המריבות עם האישה, כמה נטלה אכיפת המרות בקרב עבדיך וכמה ההתרוצצות השתדלנית ברחבי העיר."
ואם נתרגם לאורח חיינו המודרני:
כמה מזמנך נטלו הסידורים? כמה נטלו קניות, תכניות מיותרות בטלוויזיה, שיחות ריקות מתוכן, מעשים שעשית כדי "לצאת בסדר" ותו לא, דברים שעשית בלב לא שלם…? כמה מזמנך התבזבז?
ולעומת זאת, ממשיך ומבקש סנקה:
"נסה להזכר מתי היתה דעתך נחושה, כמה מימיך עברו עליך לפי ייעודם, מתי היו עתותיך בידיך, מתי לבשו פניך את ארשתם הטבעית ומתי היתה נפשך חפה מדאגה?"
כלומר, לאחר שבחנת את כל הזמן שהתבזבז מתוך מאה השנים שלך אז תבדוק כמה מהחיים שלך באמת חיית, ואז- "אז תבין, כי אתה עומד למות טרם זמנך"…
ולמי מאתנו שחושב שיהיה זמן לחיות "אחר כך" או שאולי הוא יגיע לדברים החשובים באמת כשהוא ייצא לפנסיה, על כך עונה סנקה:
"אתה עשוי לשמוע רבים אומרים: 'בשנתי החמישים אפרוש מעיסוקיי, שנתי השישים תפטור אותי מחובותיי'. ואיזו ערובה, אמור לי, יש בידיך לחיים ארוכים יותר?… האין זאת בושה שלעצמך אתה שומר רק את פירורי החיים… איזו התעלמות אווילית מן המוות היא זאת הגורמת לאדם לדחות תכניות טובות בתכלית לשנתו החמישים או השישים ולהתכוון להתחיל את חייו מן הנקודה שאליה מעטים זוכים להגיע!"
מילים נוקבות… גם אם תוחלת החיים עלתה בינתיים. האם באמת יש לנו סיבה טובה לדחות את החיים ל"אחר כך"?
"אפשר שיום זה, שהוקרב לטובתו של אדם או עניין כלשהו, הוא-הוא אחרון ימיכם" אז בדקו, האם יומכם האחרון היה שווה להשקיעו שם?
ובמילות סיכום מזכיר לנו סנקה להפסיק לחכות ולהפסיק לדחות, אלא לבדוק מה באמת חשוב בחיים שלנו ולפעול להגשמתו.
"איש לא ישיב את השנים, איש לא יחזיר אותך לעצמך. כפי שהחלו, כך יחלפו חייך, ובדרכם לא יסובו לאחור ואף לא ייעצרו. כל מהומה לא תקום, דבר לא יסגיר את מהירות חליפתם. בדממה הם יחליקו הלאה. משכם לא יארך, לא על פי פקודת מלך ואף לא לתרועות המון… ולבסוף מה? אתה נותרת טרוד בעניינך, חייך ממהרים לחלוף ובינתיים ילך ויקרב המוות, ולמענו, תרצה או לא תרצה, יש לפנות זמן."
*** ניתן להזמין את הספר בסניפי אקרופוליס ולזכות בהנחה מיוחדת של הוצאת "נהר ספרים" כנהוג ברכישה מרוכזת וישירה.