בודהה, פרויד והדרך אל האושר


זיגמונד פרויד וסידהארתה גאוטמה בודהה – מי הם היו? מה הם לימדו אותנו על עצמנו ועל החיים, על הפוטנציאל האנושי ועל הדרך אל האושר? ומה הקשר, אם קיים כזה, בין הדרך הרוחנית לבין הפסיכולוגיה?

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94_%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8-%d7%90%d7%9c%d7%a2%d7%93
הבודהה ופרויד היו שני פורצי דרך, שני ענקים ששינו ועיצבו את עולמנו באופן שרובנו כלל אינו מודע אליו. באופן אישי, אף שמן הסתם מעולם לא פגשתי אותם באופן פיזי – הם היו שני מורים שלימדו אותי רבות וקשה לי כיום לדמיין איך חיי היו נראים אם דרכי לא הייתה מובילה אותי אליהם…
שניהם נכנסו בצורה רשמית לחיי לפני כ-17 שנים, אז פגשתי את המורה הראשון שלי בדרך הרוחנית כשהגעתי להרצאה באקרופוליס החדשה. באמצעותו נפתח עבורי השער אל לימודיו של הבודהה, וגם אל אלו של פיתגורס ואפלטון, לאו-צה, הרמב"ם ומורים גדולים אחרים של האנושות. לימודי הפילוסופיה המעשית עזרו לי להכיר טוב יותר את עצמי, וכחלק מאותו התהליך, בסופו של דבר גם לבחור לעצמי כיוון מקצועי. זמן קצר לאחר מכן התחלתי בלימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטה, וכעבור מספר שנים פתחתי קליניקה והפכתי למטפל.
עם השנים והעמקת הכניסה שלי אל תוך שני העולמות המופלאים האלו – של הרוח ושל הפסיכולוגיה – מצאתי את עצמי תוהה כיצד היו נראים חיינו אם מסיבה כלשהי הבודהה ופרויד לא היו חלק מההיסטוריה האנושית? איך היינו חושבים ומדברים? כמה היינו מכירים את עצמנו באמת?
מה מוליד המפגש המרתק הזה שבין הפסיכולוגיה לדרך הרוחנית?
מאמר קצר זה לא מתיימר לענות על שאלות עמוקות אלו בצורה יסודית, אלא לתת קצה חוט ולאפשר, למי שקולו הפנימי קורא לו, להעמיק גם כן באותם הערוצים.
מי מסתתר מאחורי המסיכה?
את שורשיה של הפסיכולוגיה המודרנית נוטים כיום לייחס לפרויד, חוקר גאון ומהפכן שעיצב חלק גדול מתפיסת העולם של רובנו. כמה משמעותי הוא היה? משמעותי עד כדי כך שאף שמרבית בני האדם לא קראו את כתביו ולא למדו את תורתו, עדיין שמו מוכר כמעט לכולם, ויותר מכך – מבלי לדעת זאת בהכרח אנחנו משתמשים כמעט בכל יום בשפה ובדימויים שיצר עבורנו פרויד, וקשה לחשוב איך בני האדם הסתכלו על החיים ועל עצמם בלעדיהם.
פרויד הבין שהאדם הוא יחידה מורכבת הרבה יותר ממה שנראה על פני השטח, ושחלק גדול ממה שאנו מזדהים איתו כ-"אני" – ההרגלים שלנו, ההתנהגות שלנו, התשוקות, הרגשות ואפילו הדעות וצורת המחשבה שלנו – הם בעצם לא יותר ממסיכה חיצונית המסתירה מאיתנו את מי שאנו באמת.
אפשר להתייחס לכל אותם דברים כאל עלים המופיעים לרגע על העץ, ואולי הבעיה מתחילה כאשר אנחנו מבלבלים בין אותם העלים הזמניים האלו לבין השורשים האמיתיים שלנו.
כשמסתכלים על העץ במבט שטחי, העלים יכולים להיראות כדבר מרכזי וחשוב. הם תורמים רבות לצורתו הנגלית ובוודאי בולטים לעין הרבה יותר מאשר השורשים הקבורים מתחת לאדמה, ושאותם כלל לא רואים. אך כל מי שמכיר את טיבם של העצים יודע שדווקא השורשים, החלקים החבויים והבלתי נראים בהם, הם המשמעותיים ביותר.
העלים יכולים לנשור, כפי שקורה פעמים רבות בתקופת החורף, והעץ הערום עשוי להיראות כמת עבור מי שעדין לא רכש את הראיה העמוקה. ולמרות זאת, בכל אביב יצמיח העץ עלים חדשים וילבלב שוב.
אך השורשים – זה כבר סיפור אחר. אם ייהרסו שורשי העץ, העץ ימות באמת, או במילותיו של הסופר אנטואן סנט-אקזופרי מתוך "הנסיך הקטן": "הדבר החשוב באמת סמוי מן העין!"
ואם נחזור אל האדם, גם הוא מורכב מחלקים נגלים יותר ונגלים פחות, ולכן מי שמבקש להכיר את עצמו באופן אותנטי ולהיות חופשי ומאושר באמת, צריך להעז ולהעמיק. עליו לחפור מתחת לפני השטח ולגלות את אותו עולם בלתי נראה.
שהרי, איך נוכל להיות מאושרים באמת אם איננו יודעים כלל מי אנחנו ומה אנו מחפשים?
איך יוכל העץ ללבלב אם נקדיש את כל מאמצינו כדי להשקות את עליו ונשכח להזין את השורשים?
בהסבירו את המודל האנושי הזה, המורכב מחלקים נראים ובלתי נראים, טבע פרויד מונחים הנראים לנו היום מובנים מאליהם, כמו תת מודע ולא מודע, כמו הדחקה והכחשה.
הוא לימד אותנו על פירושם הסימבולי של החלומות ומה הם מלמדים אותנו על מה שמתרחש מתחת לפני השטח, על ההשפעה של יחסינו המוקדמים עם הורינו בכל הנוגע ליחסים שאנו בונים כיום עם חברינו, בני זוגנו ועוד. ושוב- מעניין לקחת לעצמנו רגע ולהרהר:
איך היו נראים חיינו מבלי שהיינו בהכרה לתפיסה הזו, ומבלי שהיינו כלל מודעים לאותם רבדים עמוקים שבתוכנו?
אכן גאון…
עם זאת, ממבט רחב יותר, פרויד הוא בסך הכול תופעה די חדשה בנוף האנושי. הוא נולד לפני פחות מ-200 שנים – לא יותר משנייה חולפת בתוך אלפי השנים של ההתפתחות האנושית.
מה עשו בני האדם לפני כן? האם לא היו להם כלים אחרים להכיר את עצמם? להעמיק פנימה? להיות מאושרים?
היהירות של התקופה הפוסט-מודרנית שאנו חיים בה היום גורמת לנו להתייחס פעמים רבות אל העבר בזלזול. הרי היום יש לנו מטוסים וטלפונים סלולריים, תוכניות טלוויזיה, פצצות אטום, אינטרנט ואפליקציות היכרויות. מה יש לנו כבר ללמוד מן העתיקים??
אך גם כאן, מפרספקטיבה קצת אחרת, האם אנחנו לא מתמקדים שוב בעלים ובעצם שוכחים את השורשים שלנו?
כשמסתכלים לאחור מגלים שגם אלפי שנים לפני פרויד היו לאדם כלים דומים לאבחן את עצמו ואת המציאות, לדעת את עצמו ולהיות מאושר.
אלו הם הכלים שהעניקה הדרך הרוחנית.
גם לבני האינקה ולמצרים הקדומים, לטיבטים ולנזירי הזן, לחכמי הקבלה ולבני הזרם הסופי, השייך לאסלם – לכל אלו היו תובנות מעמיקות ביותר על טבעו של האדם והעולם, והכלים שהם העניקו לנו, כלים שרובנו כלל לא מכירים היום, היו עוצמתיים ביותר.
למרות כל מה שמנסים למכור לנו תשדירי הפרסומות בני זמננו לגבי האושר ולגבי מה חשוב בחיים – אם נביט לרגע במבט מפוקח על העולם המודרני, נגלה שכלל לא בטוח שהתקרבנו לפצח את סוד האושר.
על פי סקר שערך עיתון "הארץ" בשנת 2015, כשליש מהישראלים הלכו או הולכים לטיפול פסיכולוגי. סביר להניח שיש עוד רבים נוספים הפונים לקואוצ'רים, מדריכים ויועצים למיניהם. הסיבות לכך הן ודאי רבות ומגוונות, אך פעמים רבות, כשיורדים לרזולוציות הבסיסיות ביותר, אנו מגלים שאחת הסיבות המרכזיות שאנו פונים לעזרה כזו או אחרת היא החיפוש אחר האושר.
דווקא היום, בזמן שרובנו לא נאלצים לרעוב ללחם או לעבוד בפרך בשדות תחת השמש הקופחת, דווקא בתוך תרבות השפע המאפשרת לנו גישה להרבה יותר אמצעים חומריים ולטכנולוגיה שהופיעה פעם רק בספרי המדע הבדיוני – עדיין קשה להגיד שמצאנו את הדרך אל האושר. ואולי טוב נעשה אם נרחיב מעט את מבטנו ונראה אילו לימודים של חוכמה השאירו עבורנו הבודהה ושאר חכמי האנושות העתיקים.
כשאנו מתבוננים באותם לימודים עתיקים – ואין זה משנה מי היה המורה שהביא לנו אותם – אנו רואים שגם הם מלמדים אותנו שכדי להיות מאושרים עלינו קודם כול לדעת את עצמנו. הבודהה היה דוגמא מצוינת לכך, מכיוון שהדבר המרכזי שביקש לעשות הוא להבין את הסיבות העמוקות לסבל בעולם, ולמצוא את הדרך אל האושר.
הבודהה מלמד אותנו על הצורך להיות בקשר עם החלקים העמוקים, העדינים והבלתי נראים שבנו. עם זאת, בשונה מפרויד, שהתייחס רק לחלקים אישיותיים זמניים, הבודהה מכוון אותנו אל עבר ההיכרות עם חלק עליון, עדין וחמקמק עוד יותר, אולי מה שחלקנו מכנים היום – הנשמה.
הבודהיזם מלמד, בדומה במידה מסוימת לפסיכולוגיה המודרנית, שאין האדם יכול להיות באמת חופשי ומאושר אם לא הצליח להתחבר לאותה מהות עמוקה של עצמו.
מכיוון שכל עוד תהליך החיבור הזה לא הושלם – הוא עדין העבד של התשוקות, הפחדים וההרגלים של החלקים הזמניים והשטחיים יותר שלו. וכך, גם אם יזין את תשוקותיו בכל מה שהתאווה אליו, תמיד משהו בו יישאר לא מסופק, רעב, לא שקט, סובל. הסיבה לכך היא שהוא הזין את המסיכה שלו ולא את מי שעומד מאחוריה. מכיוון שגם במקרה הזה הוא השקה את העלים ושכח לתת מים לשורשים…
הבודהה גם מציע לנו דרך פרקטית לעשות זאת – הדרך המתומנת. זהו תהליך של התפתחות רוחנית הבנוי משאילת שאלות נכונות, העמקה בתשובות שעולות – והחשוב ביותר– היכולת לא להסתפק רק בכל הידע הזה אלא להתחיל ליישמו. על ידי יישומו, יום-יום ובאמצעות תרגולים שונים, נוכל להשתחרר מכל המשקל העודף שעיכב אותנו בדרך ולדייק את עצמנו. וכך, צעד צעד, נוכל להשתחרר מהאשליות, מהפחדים ומההרגלים ששלטו בנו, לפנות מקום לפוטנציאל האמיתי שלנו להתגשם ולהתקרב לאור הגדול שבפנים.
כעת… אולי לחלק שעשוי להיות מעט מתסכל במאמר הקצר הזה – מכיוון ששלב קבלת המידע הסתיים ויש עוד כל כך הרבה שלא נאמר.
מתי יגלו לנו כבר את סוד האושר ונוכל לסמן "V" ולהמשיך הלאה?
אז זהו, שאין באמת פתרונות מיידיים.
גם הבודהה וגם פרויד דיברו על כך שהמחפש אחר האושר חייב לעבור מסע אמיתי. צבירת ידע איננה מספקת כאן. יש צורך גם בתהליך של תרגול ויישום.
אי אפשר לעבור את המסע האמיתי באמצעות מאמר או ספר.
עבורי, התשובות החלו להתגלות באותו מסע שהחל לפני אותן 17 שנים. אולי גם הרבה מעבר לכך, וחלקן ודאי עוד ממתינות לי בהמשך הדרך.
מתוך המקום הזה העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת היא – אם מצאתם את עצמכם מוכנים להרפתקה המדהימה הזו, אם אותו קול פנימי נעלם מבקש מכם את צעד הבא, אתם מוזמנים לתפוס בקצהו של החוט, לעשות צעד נוסף קדימה, למצוא לכם מורה ולהתחיל במסע מופלא משל עצמכם.
לחיי תהליך עמוק ומשמעותי, שנדע כולנו להתקרב בכל יום מעט יותר אל השורשים שלנו, ולתת לעלים המתנפנפים לבלבל אותנו קצת פחות…
""לא קיימות אמיתות שונות בעולם, כי האמת אחת ויחידה היא בכל הזמנים ובכל המקומות […] כל האלים מלמדים את אותה האמת. הם מראים את הדרך למי שסטה ממנה […] כל האלים דומים במהות, שנמצאת בכל מקום ובכל צורות הקיום, שמקדשת את הקשרים שמחברים יחד את כל הנפשות." (הבודהה, דהמהפאדה)

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94_%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8-%d7%90%d7%9c%d7%a2%d7%93_2



מאמרים נוספים מאת אלעד פרוטר:
אמנות, מדע, רפואה ו… פילוסופיה?
הלוחם הפנימי
קארמה, דהרמה וגלגול נשמות
שערי האש
התפרקות