הצוללן


%d7%a7%d7%aa%d7%93%d7%a8%d7%9c%d7%94

ויליאם ווקר חי באנגליה בין השנים 1869-1918. הוא היה אדם פשוט, צוללן במקצועו, ללא יכולות או כישורים מיוחדים. למרות זאת תוכלו לפגוש את פסל הפורטרט שלו בקתדרלת וינצ'סטר, מהקתדרלות הגדולות והידועות באנגליה. השאלה המתבקשת היא מדוע?

על מנת שאוכל להסביר מדוע, אהיה חייבת לספר לכם מעט על הקתדרלה.
הקתדרלה של וינצ'סטר נבנתה על יסודות נורמנדיים, והסברה היא שבעבר הרחוק יותר פעל באותו שטח מרכז התקדשות חשוב, אשר קדם אף לאימפריה הרומית.
מדובר בקתדרלה גדולה מאוד, השנייה באורכה באנגליה, אשר צורתה הפנימית כספינת אבן עצומה. באופן סמלי, קתדרלה דמוית-ספינה זו נבנתה על ערוץ נהר האבון, אשר למעשה המשיך לזרום תחתיה.

ברבות השנים המים החלו לעשות את שלהם, ובשנים 1904 – 1905 הבחינו המהנדסים שהמים הזורמים תחתיה גרמו ליסודותיה של הקתדרלה להישחק ולהתפורר. סדקים גדולים החלו להיווצר בקירות העצומים של הקתדרלה, והתחזית העגומה של המהנדסים הייתה שהקתדרלה שוקעת לתוך אדמת הכבול, ועתידה להתמוטט.
היות שבתקופה זו עדיין לא היו מכשירים או מכונות שיוכלו לסייע בתיקון היסודות, לא נמצאה הדרך להציל את הקתדרלה. למרות עוגמת הנפש, הכול השלימו עם כך שהקתדרלה עומדת להיהרס.

זו הייתה תחזית עצובה, אף בלתי נתפסת ממש, כיוון שמדובר במבנה יפיפה, נדיר, מיוחד ועתיק מאוד. רבים התייחסו אליו כאל פלא אדריכלי.
בזמן שהמהנדסים הרימו ידיים והשלימו עם החורבן הצפוי, קם ויליאם ווקר, והחליט בדרך מקורית להציל את הקתדרלה.
איך?
באחד מצידי הקתדרלה היה פתח שאיפשר כניסה דרך נקיק אל מי התהום שמתחת לקתדרלה. ווקר הציע להיכנס בעצמו דרך הפתח הזה אל תוך מי התהום הקפואים. דרך הפתח הוא תכנן להעביר חומרי בנייה כגון מלט ולבנים, כדי לחזק את היסודות.
כשרואים את גודלה של הקתדרלה, הצעתו של ווקר נראית כמו רעיון מגוחך, ואף לא הגיוני, שהרי כיצד אדם אחד יוכל לעשות זאת?
אבל ווקר היה נחוש. וכך, בעזרת כוח רצון, התמדה וחריצות, החל משנת 1905 ועד 1912, מדי יום ביומו – למעט בסופי שבוע, שבהם נסע באופניים למשפחתו שגרה מרחק 70 קילומטר – הוא עשה זאת!

במשך שש שנים, יום-יום, הוא עלה על מדי הצוללן הכבדים והמסורבלים שהיו אז, נכנס לנקיק והעביר מלט, בטון ואבנים כדי לחזק את יסודות הקתדרלה.
המים הקפואים לא הרתיעו אותו, וגם לא החושך השחור של המעמקים. הוא צלל שוב ושוב ולא ויתר. החזון של הצלת הקתדרלה עמד לנגד עיניו ומילא אותו בתחושת שליחות והשראה.

בכל צלילותיו הוא השתמש ביותר מ-25 אלף שקיות בטון, 115 אלף בלוקים ו-900 אלף לבנים.
ידיו נשאו במהלך הזמן הזה יותר מ-500 טון של חומרים שונים.
בניגוד לכל היגיון, ווקר הצליח להציל את הקתדרלה.

על לוח שנמצא בסמוך לפסלו, נרשם:
"הקתדרלה של וינצ'סטר נבנתה לתהילת האל, 1087 – 1903,
ונשמרה מסכנה בחסד אלוהי, 1905 – 1912".

שילוב של תכונות מיוחדות הפכו את ווקר לגיבור מקומי.
אפשר ללמוד ממנו רבות על נחישות, על כוח רצון וגם על התמדה מופלאה, תכונות שאיפשרו לו לעשות את הבלתי אפשרי, כך שנוכל ליהנות עד היום מיופייה של הקתדרלה.
דבר נוסף וחשוב שאפשר ללמוד ממנו – התולדה של כל התכונות הללו – הוא החזון.
ההתמדה והרצון הם תכונות שהוא גילה בתוכו, והשתמש בהן. אלו הן תכונות נדירות בפני עצמן, אבל היכולת לראות קדימה את החזון הזה של הצלת הקתדרלה, היכולת לראות קדימה ולא לוותר לכל אותם אנשי המקצוע שהטילו ספק בתוכניתו וביכולתו – זוהי יכולת עמוקה של חיבור, ידיעה וראייה שהיא מעבר לחומר. זוהי היכולת ללכת וליישם את החזון עם האמונה שהקתדרלה הזו תמשיך להתקיים בעולמנו, ותמשיך לעורר השראה בכל מי שמביט בה.

במהלך טיול באנגליה, ב-2014, ביקרתי בקתדרלה הזאת. מומלץ בחום לכל מי שמגיע לאזור לעצור שם ולצפות במחזה המרהיב שלה.

כשניצבתי מול הקתדרלה מצאתי את עצמי תוהה ומשתאה – איך אדם אחד עשה את זה?
אחרי התבוננות ארוכה, הבנתי שאדם אחד יכול לעשות הרבה, הרבה יותר משאנו מסוגלים לדמיין. ההשראה לכך היא החזון. כאשר לאדם יש חזון, הוא יוכל גם לגלות בעצמו את כוח הרצון, ההתמדה, הנחישות ועוד תכונות רבות ונפלאות שקיימות בתוכו, ואשר קיימות בתוך כל אחד מאיתנו.