הרמוניה וחברות אמת


harmony1_

איש חכם אחד אמר פעם, "טוב חבר קרוב אחד מעשרה אחים רחוקים ומנוכרים". האם חברות אמיתית וללא תנאי עדיין קיימת במאה ה-21? במה שונה חברות אמיתית מחברים מזדמנים או מ"חברי פייסבוק"? האם אפשר למצוא את החברות המתמשכת והעמוקה הזאת? כיצד והיכן?
יש סוגים רבים של חברויות, חלקן מזדמנות, חלקן רומנטיות, חלקן נעימות כמו פרחים הפורחים ליום אחד בלבד, או כמו ענן קיץ, ורק בודדות נותרות עמידות ויציבות כמו עץ אלון. יחסים נדירים אלה אינם תלויים בצרכים חולפים או באינטרסים רגעיים.
את החיפוש אחר מערכת יחסים כזו ניתן להמשיל לחיפוש אחר הגביע הקדוש של יחסי אנוש. דרכנו באקרופוליס החדשה היא חיפוש מתמיד אחר ערכים מופשטים. זהו גם הנתיב המוביל לחברות אמיתית ובת-קיימא. אנו קוראים לה "אחווה פילוסופית".
דליה שטיינברג גוזמן, המנהלת הבין-לאומית של אקרופוליס החדשה, כותבת על האחווה הפילוסופית: "זה מה שמאפשר לשני אנשים לנסות להכיר זה את זה ולהבין זה את זה, באמצעות הידע שלהם על עצמם. זה מה שמאפשר לכבוד, לסבלנות ולהתמדה להיוולד. זה מה שמאפשר לנו לסלוח אבל גם לתקן כשצריך, ולעודד כל אחד להיות טוב יותר בכל פעם, כדי שכולנו נהיה ראויים לחברות כזאת".
חברות פילוסופית אמיתית היא תוצאה של פיתוח הרמוניה פנימית. הרמוניה זו עשויה להתרחב ולהקיף גם את מערכות היחסים שלנו, ולהפוך אותן להרמוניות. כאשר מושגת רמה מסוימת של הרמוניה, היחסים יכולים להיות מעמיקים ולהתעלות מעבר לנסיבות או לאתגרים.
הרמוניה בלטינית היא "קונקורדיה", המתורגמת ל"בלב אחד". הרומאים הקדמונים סגדו לאלה הנושאת את השם קונקורדיה, אשר גילמה את החיבור בין בני אדם אשר הכרתם דומה.
ההרמוניה נוצרת כאשר יש "לב אחד" גם בהיבטים שונים של החיים. זהו שילוב ואיזון. הרמוניה נוצרת כאשר חלקים שונים של עצמי "מנגנים" תווים שונים ויוצרים יחד מנגינה אחת!
האתגרים בדרך אל ההרמוניה בחיינו מגיעים בגלל דיסקורדיה, אשר נגרמת על-ידי דיסוננס. דיסוננס הוא חוסר איזון, חוסר שילוב. מצב זה נוצר כאשר היבט אחד של חיינו "גונב את ההצגה", כאשר חלק אחד משתלט באופן בלתי פרופורציונלי ובכך יוצר חוסר איזון עם שאר היבטי החיים. חוסר איזון כזה מתבטא, למשל, כאשר אדם אינו מצליח לשלב בין חייו האישיים והקריירה שלו, או בין המשפחה והקשרים הפילוסופיים או האלטרואיסטיים שלו.
דיסקורדיה נוצרת גם כאשר אנו מרשים לעצמנו להיות אדישים, או כאשר אנו נמצאים בקונפליקט. הדיסקורדיה נוצרת על-ידי החלקים באישיותינו הגורמים לקונפליקט או לניתוק, ועלולים בסופו של דבר להפוך לכוח של נפרדות.
בודהא תיאר את הנפרדות כאשליה הגדולה מכול! אנו יכולים לומר כי כוח הנפרדות הוא ההיפך הגמור מכוחה של האהבה.
הרמוניה המצליחה להתבטא לאורך זמן הופכת לאיחוד בלתי שביר ובלתי מנוצח. ביוון העתיקה דיבר המושג "הומונואה" על ערכם של "הסדר והאחדות". כלומר, "להיות יחד באותה תודעה", או "איחוד של לבבות" (על-פי ויקיפדיה). האחדות היא הערך העליון של הכול.
"אקורד הרמוני הוא היכולת לעבוד יחד, לדעת כיצד לקשר בין הפעולות שלנו לבין אלה של אחרים, לא בעימות, אלא בשילוב מיטבי ומועיל. שוב, האחדות תלויה ברצון שלנו, וללא ספק באהבתנו לבני האדם, אהבתנו להסכמה הדדית והאינטליגנציה שיש בנו להשיג הסכמות כאלו. האחדות תהיה התוצאה. אם ימשלו בנו האנוכיות, הגאווה והרצון להתבלט מעל לאחרים, לא נוכל להשיג אחדות, משום שכל אדם יהיה ממוקד בעצמו וינסה תמיד להפחית מערכם של אחרים" (דליה שטיינברג גוזמן).
ברגע שאדם מוצא את הדרך להרמוניה פנימית ומתחיל לצעוד בה, הוא מוכן לדו-קיום אמיתי. אז ניתן ליצור קשרים ולפתח יחסים הרמוניים או חברות פילוסופית. חברויות אלה בונות אחווה אמיתית ומתמשכת בין בני אדם. זו האחווה המאפשרת לאנשים להכיר באמת זה את זה, בסבלנות ובחמלה. הם מניעים זה את זה לשפר את עצמם, וגורמים זה לזה להעריך את המאמצים שהם עושים, ולהוקיר סוג כזה של חברות.
להיות חבר אמיתי פירושו להיות מסוגל לתת יותר מאשר לקבל, לתת מעצמנו ולסייע זה לזה, מבלי לצפות לתשואות.
חברות פילוסופית יכולה להתעלות מעל הזמן, הגיל, הדמוגרפיה, נסיבות החיים ואפילו מעל הכאב, הצער ומצבי חיים אישיים קשים. זו מערכת יחסים שיכולה להיות העתיד של היחסים האנושיים, הבסיס לבניית עולם חדש וטוב יותר. לחברה הפילוסופית שאנו מחויבים לבנות יש פוטנציאל להפוך לדרך נצחית, היוצרת קשרים אפילו בין הנשמות שלנו. ייתכן שקשרים אלו יחיו זמן רב, אפילו מעבר למוות.
המאמינים בדרך זו נמצאים בחיפוש מתמיד ובלתי פוסק אחר אחווה המונעת על-ידי ערכים. אלה הם קרקע איתנה עבור כל השואפים להיות פילוסופים, בעולם זמני וחולף.
החיפוש אחר הטוב, היפה, האמיתי והצודק הוא מסע מפואר ורב-אתגרים. האם תרצו להצטרף?