פילוסופיה לחיים – 2


אוקטובר 2017

%d7%aa%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d

רשימה מספר 2 – ״מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי״ [תהילים פרק קי״ט פסוק צ״ט].
אחת התכונות הבסיסיות הנדרשות אצל הפילוסוף, האוהב והתר אחר החכמה, היא יכולת הלמידה.
ללא כל ספק, פילוסוף נולד מתוך צורך ללמוד, וככל שהוא מתפתח צורך זה מתרחב ומשתכלל ואפשר לומר שבמובן מסוים, לא מגיע אל סיפוקו לעולם.
מהי למידה זאת? בפסוק המצוטט לעיל מספר תהילים נעשה שימוש במילה ״השכלתי״.
הלמידה וההשכלה שעליהן אני מצביע אינן למידה והשכלה פורמליות, הן גם אינן קשורות רק בידע או במידע שאנו יכולים לרכוש בצורות שונות. מדובר כאן בלמידה שהיא למידת חיים, שמביאה את האדם להיות בעל ניסיון ועם יכולת לחיות חיים אינטליגנטיים, שמתאימים למציאות ולחוקיה.
הפילוסוף הוא האדם ששואף אל החכמה, וככזה חייו הם חיי למידה מתמשכים, למידה שמביאה אותו להתעמת עם הידע שהוא פוגש, כדי למצוא את החכמה בתוכו כמו בעולם.

מה יכולים אנו לבקש ללמוד?
את עצמנו – מי אנו, מאין אנו באים ולאן אנו הולכים או יכולים ללכת? למה קורים לנו הדברים כפי שקורים לנו? האם אנו יכולים לכוון אחרת?
את האחרים סביבנו – האם הם כמונו? האם נוכל אי פעם לדעת משהו באמת שאינו אנו?
את החיים על שפע הצורות שלהם – איך הדברים פועלים? למה כך ולא אחרת? והיכן נמצאים החיים? ועד להיכן הם מגיעים? ובכלל, מה יש? והאם הכול נראה ונתפס?
והאם אפשר לראות ולקלוט גם מעבר לנראה? בסמוי מן העין? איך?
ואלוהים? הקיים הוא? ומהו ומיהו בכלל? ומה על כל אלו שבאו ומספרים שהעידו בשמו?
בסיפורים ואגדות עסקינן? או שאנו נכשלים בלשמוע ולראות את הברור ובהיר כל כך?

משום שאין אנו עוסקים כאן בתהליך של למידה אופקית וכמותית, שהרי אם כך היה המצב, היה ״הקדוש גוגל״ החכם באדם… תהליך זה אינו מובן מאליו ודורש מהאדם איכויות לא מעטות כדי להיות מסוגל באמת לפתח אותו ולקיימו בחייו.
איכויות אלו הן איכויות של הפילוסוף, איכויות שנמצאות עמו ואיתן הוא מתעורר בכלל לעיסוק הפילוסופי, אבל גם איכויות שהוא ממשיך לפתח ולעדן כל עוד מתקיים תהליך אותנטי של פילוסופיה.
מהן איכויות אלו? הן רבות ובכל זאת אתן בהן מספר סימנים.
סקרנות ופליאה, ספק, ריקנות נכונה, אחריות, סבלנות וסובלנות, אומץ, בחירה וצניעות.
הכיצד?
סקרנות ופליאה – ממש כמו של הילד המביט אל ועל העולם בעיניים טריות, עם התרגשות ורצון עז לדעת איך ולמה, על הכול. האם אכן כבר ברורים וסגורים לנו הדברים רק משום שהתבגרנו והתמלאנו בתשובות בסיס לשאלות מתחילות?
ספק, כי יש צורך לשאול שאלה ולבדוק למה אנו עושים מה שאנו עושים. ולא רק בדברים הגדולים יש להטיל ספק, אלא בכל דבר שאפשר וצריך לשאול למה. שאלת ה"למה" מחברת למשמעות ולעתים מגלה שלא לכך פיללנו. אין זה ספק כדי לעקור נטוע, לא ספק של התנגדות מתמרדת בסיסית שמבקשת רק נחמה; אלא ספק של בירור, של רצון עז לדעת כדי להיות כפי שכל הדברים הם.
ריקנות נכונה נדרשת משום שאם מסתובבים אנו בעולם ככלים מלאים, ככאלה שהדברים ברורים וידועים להם, ואם לא להם אז בוודאי התשובות כולן בארון הספרים של עמם, אז איך נוכל לקחת ולו מעט מים של חיים אפשריים ממקורות שפע שנמצא בדרכנו?
אחריות, כי ללא לקיחת אחריות על מה שמגיע אלינו בחיים, על מה שקורה לנו, גם אם אינו מובן תמיד, נימצא מביטים בעיקר החוצה אל אנשים ומאורעות, שבאמת אין לנו אפשרות בדרך כלל להבינם או לכוונם. אז, תחושתנו המתמשכת תהיה של חוסר אונים, אי הבנה ואי יכולת למידה. ללא היכולת לקחת אחריות אין באמת אפשרות של למידה.
סבלנות וסובלנות נדרשות כדי לקיים למידה מתמשכת בקצב של תהליכי החיים ובצורות שלעתים אינן מוכרות לנו ונמצאות במה שאנו מגדירים תחומו של האחר והזר.
אומץ ויכולת בחירה, כדי לא לפעול באופן אוטומטי ואינסטינקטיבי. כדי להיות מסוגלים לנשום, להכיל, כדי להגיב אחרת, לא כפי שאנו רגילים בדרך כלל, ואולי לא בדרך שרבים אחרים היו ועודם מגיבים בסיטואציות דומות. האומץ לבחור לשחות לעתים נגד הזרם, כי הזרם של היום לאן הוא מוביל?

ומעל כל איכויות כאלה ואחרות שאפשר להזכיר, אולי הכתר של איכויות אלו, הינו הצניעות הנכונה. לא זו של שפלות רוח מדומה ולא מסיכה שמאחוריה חוסר ביטחון אישיותי, אלא עמדה בוגרת ופשוטה המבקשת לדעת את מקומנו האותנטי בחיים אלו. אולי אחדים מתוך רבים, מיוחדים אבל קשורים ומכירים באחד שהכול וכולם בו. לא מרכזו של העולם כפי שאיש ודבר אינו, צורת חיים בתוך שפע של צורות שמבקשת לגלות ולדייק את מקומה כאדם, ללא סוף ובשמחה.

״מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי".

הדובר החכם בספר תהילים מעיד על כך שהשכלתו-ידיעותיו-חכמתו, הגיעו אליו בדרכים שונות ומגוונות.
הוא לא למד רק ממקור אחד של חכמה גבוהה, אולי מורה, אולי האל עצמו.
הוא למד מכולם ומהכול.
למה ואיך הוא מסביר זאת?
כיוון אפשרי – ״כי עדותך שיחה לי.״ כלומר בסופו של דבר החיים המגוונים והמפגש עם מה שהם מביאים, הפגישו אותו שוב ושוב עם מה שיש, עם העדות של מעשי האלוהים בעולם, וזאת הייתה בפיו שיחה בכל אשר היה ועשה.

ומהי עדות זאת?
העדות למעשי אלוהים הם החיים עצמם על השפע והגיוון העצום שלהם. כל דבר וכל איש בכל מקום ובכל זמן יכולים לסייע לנו להתחבר אל המשמעות ההולכת ומתפענחת של הבריאה והיקום.
החכמה של האנושות כוללת בתוכה נוסחים שונים של ניסיונות ביאור וגילוי של סוד החיים. יש בה שיחה מתמשכת על מעשה האלוהים, או החוק או האינטליגנציה של היקום. בחרו אתם את השם המפורש.

אז למידה על עצמנו ועל החיים היא אפשרות טובה ונגישה עבור כל אחד מאתנו. האם אנו מממשים אותה? אני חושש שלא מספיק.
די לראות ולחוות את האווירה הכללית של השיח בינינו וגם עם עצמנו, אם הוא בכלל מתקיים, כדי לראות עד כמה חסרות האיכויות שהזכרנו לעיל.
וכמו כל דבר בטבע, אין ריק. בהיעדר איכויות שמאפשרות למידה הרחקנו אל שיח לא שיח, אל חוסר יכולת לשמוע ולהקשיב, אל אמירת דעתנו בכוח, אל חוסר היכולת לקבל שיש אחר ומגוון למרות שהכול מכל קשור. כך נמצאים אנו חסרים, חסרים בידיעת עצמנו ולכן בידיעת האחרים סביבנו ובכלל.
כן, אנו משופעים בידע כמותי ואופקי גדול, עצום וזמין כל כך, אבל האם יש בו כדי לסייע לנו להיות יודעים ומשכילים בדרך שעליה מדבר דובר תהילים ואחרים?
מה אפשר לעשות?
כמו תמיד מעשהו של הפילוסוף הוא פשוט. עליו להיות דוגמה למה שהוא מבקש לראות בעולם. בהקשר של רשימה קטנה זאת כאן, עלינו להעז ללמוד מכל מלמדנו באשר הם כדי להוסיף דעת בעולם.



מאמרים נוספים מאת רונן חלבי (מנהל אקרופוליס החדשה בישראל):
פילוסופיה לחיים
בוא כמו שאתה
העיקר הבריאות?
ירושת האנושות