מתוך ספרו של פרננדו שוורץ
פרק 1. ספר המתים הטיבטי
"אלו השומעים דוקטרינה זו, מאושרים הם. אפילו אם מכירים חכמה זו קשה להבינה. את השחרור ניתן להשיג פשוט על ידי הטלת ספק במה ששומעים. לכן, התייחסו לדוקטרינה זו עם הרבה אהבה, כי היא מקור כל הדוקטרינות." (מתוך הבארדו טודול).
משמעות השם "בארדו טודול" היא שחרור על ידי התודעה במישור הנמצא אחרי המוות. הספר עוסק ברגע המוות ובתקופה שאחריו. יותר מספר, זוהי תזה על המוות ומה שאחריו. הספר נכתב בזמנו של Padmas Ambhava, במאה השמינית לספירה, ומבטא אלמנטים בודהיסטים שנאספו על רקע פנתיאיסטי של דת הבון (הדת המקורית בטיבט).
בשלב מסוים נעלמו הספר והחכמה אותה הוא מכיל מחיי העם, וחזרו שוב על ידיRigzin De Karma Ling-pa הידוע כאחד מגלגוליו של Padmas Ambhava. השימוש בספר היה נפוץ מאוד בטיבט, בעיקר בטקסי מוות ומקובל על כל הכתות בגרסאות שונות.
הבארדו טודול עוסק באופן רציונלי במדע המוות והלידה מחדש, מצבי קיום שונים ביקום, ומלמד איך להשתחרר ממצבי ביניים וחוסר ודאות אלו. הוא מתבסס על חוק גלגול הנשמות, הנתפס בטיבט כחוק טבע בסיסי. בספר מוגדרים, בדיוק יוצא מן הכלל, מצבי הכרה שונים דרכם עובר האדם אחרי מותו. מישורים אלו מוכרים כשלושת מישוריי הביניים, או, מישורי אי–הוודאות (בארדו), והם:
-
chi-khai – מישור אי–הוודאות של המוות
-
cho-nyid – מישור אי–הוודאות של המציאות
-
sid-pai – מישור אי–הוודאות של החזרה לזרם הקיום הסנסארי – הסמסרה.
הבארדו טודול אומר שקיימות שתי דרכים: דרך המשוחררים – בה צועדים אלו שהגיעו למצב ערנות הנשמה והפכו להיות אחד עם המרכז; ודרך ההוויות הקשורות – בה צועדים אלו שעדיין קשורים למעגל הגלגולים ועוברים בין חיים ומוות וחיים אחרים, על–ידי מצבי הביניים.
כל הוויה יכולה להשתחרר ממעגל הגלגולים ברגע בו תבין שהיקום כולו הוא יצירה מנטלית. אם במהלך חייו מכין עצמו האדם על ידי תרגול מציאת המרכז, עמידה מול תשוקותיו ואי הכנעות לפחדיו, אז ברגע המוות הוא יוכל להזדהות עם האור המופיע בצורות שונות במשך מחזור של 49 ימים. התובנות אליהן הגיע האדם בחייו, ההבנה הפנימית, מצב הכרתו, כל אלו ישפיעו על המשך האבולוציה שלו ועל המהירות בה הוא יוכל להשתחרר ממצב הביניים ואי–הוודאות וכן על ההחלטות שיעשה לגבי הגלגול הבא שלו. עלינו להיות המשחררים של עצמנו. לחניכות ולהכנות בזמן החיים יש חשיבות רבה, כיוון שהן מאפשרות לנו להתמודד עם נטיות תת המודע.
פרק 2. המוות הוא חניכות
"עליך ללמוד למות, זהו ידע יעיל מכל ידע אחר. כולם יודעים שנמות אבל רק מעטים יודעים ומכירים את חכמת המוות – החכמה איך למות. למד כיצד למות, אז תלמד לחיות. זה אשר לא למד למות, לא יהיה מסוגל ללמוד לחיות" (מתוך פרקי לימוד של חכמים טיבטיים).
מטרת כל לימודי החכמה היא להשיג שליטה במציאות שלנו, במנטל שלנו. שליטה זו תאפשר לאדם להשתחרר מהדואליות של הנאה וסבל ולהישאר יציב וללא תנועה (באיזון). חוויית שחרור זו אפשרית גם ברגע המוות. ברגע זה קריאה, למידה והפנמה של הבארדו טודול יכולים לעזור למת להכיר את המצבים אותם הוא יעבור ולכן יוכל להשתחרר מהר יותר ממצב הביניים ואי–הוודאות.
פרק 3. הבארדו טודול כשלב מעבר אחרי המוות
במשך שלושה עד ארבעה ימים לאחר המוות נשמתנו נמצאת במצב שינה וחוסר יכולת לזהות שהיא מנותקת מהגוף. זמן זה נקרא "chi-khai בארדו", או מצב הביניים של רגע המוות. ברגע זה מופיע האור הבהיר במצב של טוהר ראשוני. אם המת לא מסוגל לזהות את האור או לשמור את הכרתו בהתאמה לאור, הוא יראה את האור כחושך. זהו המצב השני – האור הבהיר המשני.
רק בתום הבארדו הראשון – נשמתנו חווה את המוות. אז מגיע זמנו של הבארדו השני הנקרא "cho-nyid בארדו", מצב הביניים של המציאות, אשר בסיומו הופך להיות הבארדו השלישי – "sid-pai בארדו". זהו מצב ביניים בו הנשמה מבקשת להיוולד מחדש ובסופו נשמתנו נולדת שוב בעולם האנושי.
המעברים מבארדו אחד למשנהו הינם כמו לידה למצב חדש. הנשמה מתעוררת ועוברת משלב לשלב, עד סופו של הבארדו השלישי.
בבארדו השני, המת חווה את מחשבותיו כתמונות סמליות. אותן מחשבות שדמיינו, פיתחנו וגידלנו בתוכנו בהכרה בזמן החיים, מופיעות מולנו כתמונה פנורמית מכובדת, חזקה ורבת עוצמה, בהתאמה מדויקת להכרתנו האישית. כמו לראות את חיינו עוברים מולנו. עד השלב של הבארדו השלישי המת נשאר, פחות או יותר, במצב אשלייתי בו הוא חווה את עצמו, למרות מותו, עדיין כבעל גוף בשר ודם. כאשר הוא מכיר בכך שאינו בעל גוף מתחילה להתעורר בו תשוקה עזה לגוף. מרגע זה מתחיל החיפוש אחר דרך להיוולדות חוזרת. החלטה זו תואמת את מחשבותינו כיוון שהן מקור מעשינו – חיוביים או שליליים.
לידה מחדש בגיהינום אפשרית, אך היא מאוד נדירה. מצב זה יכול לקרות לאדם רע באופן יוצא מהכלל. האנשים הרגילים מטהרים עצמם מכל אותן נפילות מוסריות אשר נפלו בחייהם על ידי לידה מחדש בעולם האנושי – דבר המאפשר התקדמות.
פרק 4. הבארדו הראשון chi-khai – מצב הביניים ברגע המוות
בארדו זה נמשך כארבעים דקות. עשרים דקות לפני המוות ועשרים דקות אחריו, במקרה של מוות טבעי. כל אדם חווה שלב זה בצורה מעט שונה. אלו שכבשו בחייהם הכרה רוחנית גבוהה משתחררים ברגע בו הם רואים את האור המקורי הבהיר. אחרים, זקוקים לעזרה במעבר מהחיים, כמו תפילות.
"כאשר הנשימה מפסיקה יש לבטא את המילים הללו: הו אדם אציל (שם האדם), זמנך הגיע, עליך לחפש את הדרך. נשימתך תפסיק. הגורו שלך (המורה) הציב אותך מול האור הבהיר, עתה תכיר אותו במציאות שלו, במצב של הבארדו בו כל דבר מופיע כמו שמיים ללא ענן, בו האינטליגנציה ערומה ונקייה, שקופה, ללא מרכז והיקף. ברגע זה תכיר את עצמך ותישאר במצב זה."
חוזרים על מילים אלו מספר פעמים, כמו תבנית, כדי לשמור מילים אלו במודעותו של האדם הניצב רגע לפני המוות. המעבר חייב להתרחש במצב של הכרה, לכן נעשים מאמצים למנוע מאותו אדם את השינה. שלושה סימפטומים עיקריים מאפיינים את המוות:
1. תחושה פיזית של לחץ – האדמה שוקעת.
2. תחושה פיזית של קור – כמו מישהו הקודח מחום. המים שוקעים באש.
3. תחושת התפוצצות של כל תאי הגוף – האש פורצת אל האוויר.
אז יש להגיד למת: "הו אדם אציל, אל תאפשר להכרתך לצאת מהמרכז, רגע המוות הגיע עתה למענך. עכשיו קח את ההחלטה, אמור לעצמך: זהו רגע המוות שלי, אם אנצח מוות זה, אתפקד לטובתן של ההוויות כולן החיות בשמים האין סופיים, כדי שיוכלו להגיע למצב המושלם של בודהה על ידי האהבה והחמלה שאשלח אליהן. זאת אעשה אם אהיה מסוגל לכוון את מאמצי אל השלמות בלבד."
אז מופיע האור המקורי הבהיר.
אז נגיד לאדם:
"הו אדם אציל, הקשב, כעת אתה מושפע מהאור המקורי הבהיר של המציאות הטהורה. הכר בה. כמו קרני השמש המפזרות את החושך, האור הבהיר המקורי מפזר את כוחה של הקרמה. "
אם המת ידע להכיר באור המקורי הראשון – ישיג את השחרור, אך אם הוא מפחד מאור זה, יופיע לפניו האור המקורי המשני.
פרק 5. הבארדו השני cho-nyid – מצב הביניים של חווית המציאות
בשלב זה רואה המת את העולם שעזב. הוא רואה את מנת האוכל שלו מונחת בצד, מורידים את בגדיו, הוא שומע את הבכי אך לא שומעים אותו בחזרה. אז יש להגיד: "הו אדם אציל, רגע המוות הגיע עתה. הינך עוזב עולם זה אך אינך לבד. אינך יחיד. המוות מגיע לכולם. אל תישאר קשור לחיים אלו על–ידי סנטימנט וחולשה. "
מרגע זה, חווה המת את המציאות דרך חזיונות שונים המבטאים את הכרתו. על המת לדעת זאת. "אם אינך מזהה את צורות המחשבה שלך למרות כל המדיטציות והתפילות שעשית בעולם האנושי, האור יהפנט אותך, הצלילים ימלאוך בפחד, כמו ברקים ורעמים. "
המת יהיה חייב לעבור דרך 49 ימי הבארדו השני. לכן מוסברים לו האתגרים והסכנות איתם יהיה עליו להתמודד. במשך שבעה ימים יחווה חזיונות המגיעים מהאלים הרגועים ואחריהם שבעה ימי חזיונות המגיעים מהאלים הכועסים. את מצבו של המת ניתן להשוות למצבו של האדם הישן. חזיונותיו מקבילים לחלומותיו של הישן, שניהם מגיעים מהמנטל של האדם עצמו – הוא יוצר אותם.
כל המופיע במישור הבארדו מגיע מהמנטל של האדם, והינו תוצאה של המציאות אותה חווה וקלט בחייו. חזיונות, אלים, שמיים או גיהינום, הינם רק השתקפויות של מחשבות המגיעות מאישיותו של המת. החזיונות במישור הבארדו משתנים מיום ליום עד שכוח הקרמה, היוצר את אותן צורות מחשבה, יעלם מעצמו.
האלים הרגועים מופיעים בין היום הראשון לשביעי, אחד לאחר השני, מתווספים אחד לשני וביום השישי מופיעה מנדלה ובה 42 אלים.
"הו אדם אציל, אלים אלו לא הגיעו ממקום חיצוני, הם מגיעים מארבעה חלקים בליבך, אשר יחד עם המרכז הם מסמלים את חמשת הכיוונים. הם יוצאים מליבך ומקרינים עליך.”
ביום השביעי, מופיעים עשרה אלים המחזיקים את הידע. הבארדו אומר: "רכז את מחשבתך על האלים הכובשים השולטים בידע. חשוב רק זאת – אלים אלו הגיעו כדי לקבלני. הלוואי והם לא יאפשרו לי להידרדר נמוך יותר, הלוואי והם יתפסו אותי בידי החמלה שלהם ויובילו אותי לגן עדן".
השחר של האלים הכועסים עולה בין היום השמיני ליום ה– 14 (אלו אותם אלים מרגיעים אשר מופיעים בצורה מרתיעה, חזקה ומאיימת). האינטלקט הופך להיות מפחיד. אומרים שאפילו אלו שיודעים, למדו והתכוננו, אם לא הכינו עצמם כראוי במשך חייהם להתמודד עם אתגרים של פחד וטרור, הפחד ישתק אותם והם יפלו לעולמות נמוכים יותר – בגלגול הבא. הבארדו טודול מסביר בצורה ברורה כי הידע האינטלקטואלי בלבד אינו מספיק ויש לפתח בזמן החיים שליטה בריכוז כדי להכין עצמנו לאתגרי העולם הבא.
כל אל מסמל תשוקה ספציפית. כמו בתיאטרון השחקנים עוברים בכל יום של הבארדו על במת ההכרה של המת – שהוא הצופה היחיד והקרמה היא הבימאי. האלמנט העליון ביותר, הקרוב ביותר לאלוהות, בהכרת המת, מופיע ראשון עם כל תהילתו של האור המקורי הראשון. אחר כך, יורדת התהילה ואז החזיונות הופכים פחות ופחות רוחניים. בסוף התהליך, רק הנטיות האישיות הקשות מופיעות בצורה של אלים כועסים.
פרק 6. הבארדו השלישי sid-pai – מצב הביניים בזמן חיפוש הלידה מחדש
הלידה במצב ביניים זה יוצרת גוף שאינו פיזי אך דומה לגוף הפיזי שעזבנו וגם לזה העתידי – אותו דבר, רק לא פיזי. לגוף זה יש יכולת להיות חפשי בתנועותיו והוא מאוד צלול באופן מנטלי. גוף זה הנו תוצאה של צורת המחשבה הקיימת במצב הביניים ונקרא גוף התשוקה.
גוף התשוקה יכול להיות מייד בכל מקום שהוא רוצה. לעבור ממקום למקום לפי רצונו. נוכל לראות את המכרים שלנו ולדבר אליהם אך בלי לקבל תשובה. בדרך כלל ברגע זה חווים סבל גדול הנובע מהיקשרות, ממנה מומלץ להימנע.
תנועות המנטל ייקחו את המת לכיוונים ומקומות שונים. הוא יחוש עצב, יאוש וקור כקרח. הוא ישאל עצמו "מה יהיה עלי?". כך הגוף המנטלי יתבלבל בתוך בארדו זה. תראה את ביתך, חבריך, משפחתך וגופך ותחשוב: "כעת אני מת. מה אעשה?" ומיד תבוא המחשבה: "אני מוכן לעשות הכול רק כדי שגופי ישוב אלי".
אז מגיע הרגע לעמוד מול אדוני המוות. רגע המשפט הגיע.
בזמן המשפט יהיה נוכח שד טוב הסופר את האבנים הלבנות המסמלות את מעשינו הטובים ושד רע הסופר את האבנים השחורות – מעשינו הרעים. גוף התשוקה ינסה להצדיק עצמו ויאמר שלא עשה דבר רע. אך אדוני המוות מסתכלים במראת הקרמה, שם כתובים מעשי המת. אי אפשר להסתיר דבר או לשקר.
"אל תפחד, אל תשקר. גופך הינו מנטלי ואין לך צורך לפחד. אדוני המוות הינם האשליות שלך. אתה הוא היוצר אותם."
הבודהיזם מלמד שברגע המוות, שואל אל המוות יאמה: "האם ראית את השליחים שלי בחייך?". שליחים אלו הם: תינוק שעדין לא הולך, קשיש מוחלט, חולה הסובל מאוד, גנב הסובל מעונש וגופה מתפרקת. ראיית שליחיו של יאמה, אל השאול, משמעה עשיית מעשים אציליים בחייך, למען שחרור כל ההוויות. לא לראות את שליחיו של יאמה פירושו שתפקדנו בחיינו מתוך אגואיזם ונפרדות, ועונשנו יבוא לידי ביטוי על–ידי הקרמה הנוגעת בכל אחד בהתאם למעשיו ואף פעם לא במקריות.
סופו של הבארדו השלישי מתייחס לבחירת מקום הלידה החדש. אחרי מבחנים רבים מתקבלות העצות האחרונות בכדי לאפשר למת להמשיך את התפתחותה הרוחנית של הכרתו.
"אם חייב אתה להיוולד על ערימה של זבל, תחושה של ריח נחמד תמשוך אותך לזבל זה, וכך תיוולד. אל תלך שולל אחרי כל צורה בה מופיעים חזיונות הלידה שלך, הם אינם מה שנידמה לך שהינם. רק אם אינך חש משיכה או דחייה תוכל לבחור במקום הנכון. גם עכשיו חשוב לשלוט במחשבותיך בכדי שתוכל לכוון אותן ."
סיכום:
הנקודה המשותפת ללידה בבארדו ושוב בעולם הנראה, היא ההכרה. "אל תאבד את הריכוז. שמור על זיכרון המקורות שלך וכוון את מחשבותיך ומילותיך לכיוון הבודהה המקורי."
הבארדו טודול מתאר, על ידי מסלול המוות, את כל שלבי הבריאה. לכן ניתן להתייחס אליו כאל מיתוס לידת הקוסמוס ולא רק כספר המתייחס לעולם הבא. הספר מתאר את מעגל הגלגולים והדרך חזרה לאחדות על ידי מה שאנו מכנים מוות. הכרה במציאות זו מאפשרת לאדם להפוך להיות בעצמו מנדלה – מפה, סמל של היקום.