מה אם הייתם קמים לפתע בוקר אחד, ומגלים שכל מה שקורה לכם בעצם כבר קרה… אתמול! אתם חיים שוב ושוב את אותו היום – אותו שעון מעיר אתכם בדיוק באותה השעה, אתם פוגשים את אותם האנשים, באותו המקום, באותו הזמן… שום דבר חדש לכאורה לא קורה. כך קורה לגיבור הסרט "לקום אתמול בבוקר" (בימוי: הרולד ראמיס, 1993).
ביל מארי, בתפקיד הראשי, משחק את דמותו של פיל קונורס – שדרן טלויזיה המגיע יחד עם הצוות שלו לעיירה נידחת כדי לסקר אירוע מיוחד, ומוצא את עצמו מתעורר בוקר בוקר לאותו היום בדיוק, לאותה סיטואציה, עם אותה תפאורה. כך, הוא מתחיל מסע מרתק של שינוי פנימי, שבמהלכו הוא מגלה את סוד הקסם של החיים.
הגיבור מתחיל ממקום של חוסר מודעות ואנוכיות. הוא מפגין יחס שלילי ומזלזל כלפי האנשים סביבו ובטוח שכולם צריכים לשרת אותו. הוא מזלזל גם בנסיבות החיים, כועס על מזג האוויר, על השירות במלון ועל העיירה הקטנה ו"המטופשת" שאליה הוא הגיע.
כשהוא מבין שלא משנה מה יעשה ושתמיד יתעורר למחרת ויתחיל את אותו היום מחדש, הוא נותן דרור לתשוקות ולתאוות שלו (לפרוע חוק, לאכול ללא סוף, "להתחיל" עם בחורות וכדומה). הוא משתמש בכוח שיש לו (ידיעת העתיד) כדי לספק את תשוקותיו האנוכיות, אך מהר מאוד הוא מתעייף מכך.
אחרי התשוקות מגיע שלב הייאוש והדיכאון. הוא חווה את העייפות שבשגרה ומנסה לברוח ממנה בדרכים שונות, כולל ניסיונות התאבדות למיניהם. אבל גם אז, אין מנוס מלולאת הזמן שבה הוא לכוד. הוא חווה סבל, סבל הנגרם מתחושה של חוסר משמעות וחוסר כיוון.
ומה איתנו? האם גם אנחנו מרגישים שהימים חוזרים על עצמם ודבר אינו מתקדם? תקועים בתוך השגרה, בתוך המרוץ? האם גם אנחנו מרגישים לעתים מתוסכלים מפני שאיננו מבינים מדוע הדברים קורים כפי שהם קורים, ולא בדרך שבה היינו רוצים שיקרו? מנסים לשנות את שלא ניתן לשנות או מתכחשים למציאות הפשוטה – לא נעימה ככל שתהיה?
הפילוסופים הסטואיקנים חיפשו אחר החופש של האדם בחייו. הם טענו שהאדם, למעשה, תמיד חופשי, כיוון שגם אם אינו יכול לשלוט בנסיבות חייו, הוא יכול לבחור כיצד להגיב אליהן. גם אם שום דבר לא משתנה מבחוץ – אפשר לבחור כיצד להגיב מבפנים.
זהו תהליך התעוררותו הפנימית של האדם, שבו הוא מתחיל לחפש את הסיבות למה שקורה לו. זהו המעבר ממצב פאסיבי למצב אקטיבי, ממושפע למשפיע, ממחסור לשפע. המעבר הזה מחייב התבוננות פנימה כדי לחקור את הסיבות לסבל האנושי.
נקודת מפנה חלה בעלילת הסרט כאשר הגיבור מקבל השראה לנדיבות, לאכפתיות ולטוב לב מאישה מיוחדת. הוא מתאהב, אך עדיין מנצל את יכולתו בצורה אנוכית. לא משנה עד כמה הוא מתאמץ, ככל שהוא מנסה יותר לקנות את לבה, כך הוא מצליח פחות. היא אינה נמשכת לגבר המנסה להרשים אותה בכל מחיר. כעת יש לו מטרה שנותנת לו משמעות ורצון לחיות, אולם המניע העומד מאחוריה אנוכי ולכן היא אינה מתגשמת. בשלב זה של הסרט מגיע רגע של עצירה.
ואכן – כמה חשובים הם הרגעים שבהם אנו עוצרים לרגע, מתבוננים על החיים ומנסים לקלוט תמונה רחבה יותר – אחרי מה אני רודף? מדוע איני מאושר? מה אני צריך לשנות בתוכי? רגעים של הרהור יכולים להיות המפתח לעשות צעד ראשון אל עבר חיים מאושרים יותר ומודעים יותר.
וכך, גיבור הסרט מגיע אל "קצה הצוק" – מקום שבו הוא חייב לשנות משהו בתוכו. גישתו משתנה, ומעתה הוא מקדיש את הניסיון שצבר לא על–מנת לספק את תשוקותיו האנוכיות, אלא על–מנת לעשות את הדבר הנעלה מכול – לשרת אחרים. הוא מתחיל לעזור לאנשים ולהציל אותם מאסונות שהוא יודע שיקרו להם במהלך היום. הוא לומד פסנתר ומתחבר לאמן שבו. הוא מתחיל להתעניין באנשים סביבו, שעד כה היו עבורו תפאורה בלבד. למעשה, הוא משתמש במצב שנוצר – שבו דבר איננו משתנה – כדי להשתנות מבפנים! הוא גדל, מתרחב ולומד להכיל בתוכו יותר ויותר דברים שעד כה היו נפרדים ממנו. הוא לומד להתמיר את האנוכיות והנפרדות – באהבה ובשייכות.
ומה איתנו? האם חיינו באמת שונים כל כך? אמנם איננו מתעוררים לאותו היום בדיוק, אבל אולי לעתים אנו מרגישים כך – השגרה, העבודה, ההרגלים… קהלת אמר: "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". ובכן, מה בכל זאת מתחדש? השמש תזרח מחר בדיוק כפי שזרחה היום, העלים ישירו את עליהם בסתיו והפרחים יפרחו באביב, השנה כבכל שנה. אולי מה שיכול להתחדש היא נקודת ההשקפה שלנו, אנחנו עצמנו. הכול תלוי בבחירה שלנו – האם נבחר לברוח מהשגרה? לרצות לשנותה תדיר? להתלונן עליה? או שאולי נצליח לשמוע בתוכנו קול הקורא לנו להתעורר – לחפש את ההזדמנויות לעשות טוב, לשרת אחרים, להיות נדיבים ואוהבים, ללא קשר לנסיבות החיצוניות?
ההתמרה הזו קשורה ליכולת לראות את עצמנו כשחקנים במחזה, או כפי שאמר שייקספיר –"כל העולם במה, כל איש וכל אישה רק שחקנים הם". לא להתעסק בתפאורה אלא בעלילה – לחפש אילו ערכים נוכל להגשים בחיינו, במקום לנסות לשנות כל הזמן את המציאות כדי להרגיש שאנו חיים.
רעיונות אלו אינם חדשים. גיבור הסרט מקבל הזדמנות לבחון אותם בצורה מואצת וקיצונית, אך אנו מקבלים יום יום את אותן ההזדמנויות. זוהי בחירה קשה, אין ספק. אך אנחנו לא לבד במערכה, אנו מקבלים עזרה – אלו השיעורים שהשאירו לנו שייקספיר, קהלת, אפיקטטוס, בודהא ועוד רבים מחכמי האנושות.
אין חדש תחת השמש – גם החכמה נמצאת ונמצאה סביבנו מאז ומעולם. הבחירה בידינו – האם נחיה אותה, או לא?