ברגעים אלו בהם הטבע מנביט החוצה את קסמו ומבטא תקווה ויופי כשפה אוניברסאלית, נרצה גם אנחנו לקבל השראה ממנו, לכבוד ההתחדשות שבחיינו. על ערך היופי וסגולותיו, ברמה האישית והאנושית, ניתן ללמוד מהספר של פייר פאולין "האמן הלוחם והחולם", המדבר על היופי ועל האמנות ככלים לחיים מלאי משמעות.
"לא יכול להיות יותר יופי מאשר אמת בעולם, היות שמדובר בביטויים שונים של אותו הדבר. עם זאת, נדמה לי שלרובנו קל הרבה יותר לתפוס ולהבין את המהות האחת כאשר היא מתבטאת בצורה של יופי מאשר בצורה של צדק. כפי שטענתי בתחילת הספר, הפוליטיקה (שאמורה לבטא צדק) כבר מזמן אינה נתפסת כמדע קדוש – כזה המאפשר ביטוי לאב הטיפוס, דבר שמעולם לא הייתה צריכה להפסיק להיות.
לעומתה, היופי, מאחר שהוא נגיש לכול, הוא הדרך הטבעית לאחד בין בני האדם. הזדהות עם היופי מאפשרת להכיר גם באחר, תוך כיבוד ההבדלים וזיהוי המשותף.
הכרה ביופי מאפשרת לבני אדם שגדלו בתרבויות שונות לחלוק את הדבר המהותי ביותר ולהכיר בעצמם כ"יפים”.
לא משנה באיזה גשר נבחר על-מנת להתקרב לאב הטיפוס- יופי, צדק או כל דבר אחר- התקרבות זו תדרוש מהאדם לשנות את עצמו כדי לחלוק את מהותו של אב הטיפוס בתוכו.
זהו מחיר ההתבוננות שעל כולנו לשלם. הוא דורש שראיית הצדק תאפשר לנו לחנך את עצמנו ואת האחרים בצורה טובה יותר, שההשתנות שנעבור עבור היופי תהפוך אותנו, בהכרח, למוארים יותר ושהמחיר אותו נשלם עבור ההתקרבות לחכמה יהפוך אותנו לפילוסופים.
אב הטיפוס אינו נמצא בתנועה. הוא אינו משתנה. הוא לעולם לא ירד אלינו כמעין חסד עליון. האדם הוא זה שצריך להגיע אליו. לשם כך נבראנו.
זה תפקידנו על פני האדמה: לפסוע בשביל האנכי שיאפשר לנו, בהגיענו לגבהים ובהתעלותנו מעל העננים, להרהר באור שהוא מהותנו ולהרגיש את עצמנו באמת כאחים במשפחת בני האדם – האחווה האנושית. “