בריאות איננה מצב סטאטי; היא תהליך מתמשך של התאמה לדרישות המשתנות של החיים. לפי ארגון הבריאות העולמי, "בריאות היא לא רק היעדר מחלות אלא גם מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מושלמת". אדם בריא הוא אדם ש"פיו ולבו שווים", כלומר שיש קשר ברור בין פנימיותו לבין הביטוי שלה בכל תחומי החיים, בזוגיות, במשפחה ובעבודה. כאשר "פיו ולבו אינם שווים" צובר האדם פער בינו לבין מה שהוא אמור להיות על פי שאיפותיו העמוקות והייעוד שלו.
לכן הכאב והחולי הם כמו "כלב השמירה" של הבריאות. כדי לחזור ממצב של חולי למצב של בריאות יש להיכנס לתהליך של ריפוי, המחייב התבוננות, חקירה פנימית ולעתים אף שינוי כיוון. כך נשיג לא רק את היעדר המחלה אלא גם חוסן פנימי עמוק יותר.
הבריאות בתרבויות העתיקות
מצבי בריאות וחולי העסיקו את האנושות מאז ומתמיד. הם היוו ביטוי למאבק המתמיד בין סדר לכאוס ברמת הפרט, ברמת החברה וברמת הטבע. תרבויות עתיקות התייחסו אל האדם כאל יחידה הוליסטית המורכבת מנשמה, נפש וגוף המשולבים זה בזה, משפיעים ומושפעים זה ממצבו של זה. הן ראו את מצב האדם כהשתקפות של מצב הטבע ואת הכוח לרפא ולהירפא כחיוני, לא רק לטובת הפרט אלא לטובת החברה והעולם. בתרבויות עתיקות, למשל, הכירו את כוחות הטבע והיו מסוגלים לראות מעבר לעולם התופעות. הם היו יכולים לדעת מה השתבש בזרימה התקינה של כוחות החיים הפועמים בנו ואיך לסייע לאדם לחדש את הזרימה הזו.
לאחר מאות אחדות של התייחסות רפואית נפרדת לגוף ולנפש והתייחסות מועטה במיוחד לנשמה, נראה כי אנו נמצאים בתקופה של שינוי. דרכים שונות מציעות איכויות ריפוי רחבות, המכירות והמכבדות את האיחוד בין רוח לחומר באדם. ההפרדה בין רוחני לפיזי היא מלאכותית; כל עוד אנו חיים, אין בנו חומר שאין בו רוח, במידה כזו או אחרת.
ניקח למשל את המושג הרמוניה. חוסר הרמוניה יופיע כחוסר סדר, קונפליקט, חסר או עודפות, בכל מישור על פי תכונותיו. כך במישור הפיזי שלנו – חוסר הרמוניה יתבטא כחולשה של מערכת החיסון, במישור האנרגטי – כחום גבוה מדי, שכחה, או עייפות כרונית, במישור הרגשי שלנו – כאדישות, אי יציבות או כרגישות יתר, ובמישור המנטלי – כמחשבה לא צלולה וקטועה, או כשקיעה במחשבות אובססיביות.
כל ביטוי סימפטומטי של חולי באחד מן המישורים הללו ניתן לזיהוי כחוסר התאמה, כפער בין מקומו של האדם בפועל לבין המקום המתאים לו והנכון לו. תהליך הריפוי הוא תהליך של גילוי עצמי דינמי ומתמשך. תהליך הריפוי הוא דרך שאפשר להקביל אותה להתפתחות רוחנית. בשניהם יש גילוי עצמי והרחבת ההכרה. זהו מעין גרזן כפול בעל שני להבים: גילוי עצמי לוקח אותנו פנימה לסדר וארגון פנימיים. תוך כדי הוספת הסדר הפנימי הכרתנו מתרחבת ואנו מסוגלים להתבונן במציאות במבט רחב יותר, המכיל לא רק אותנו, אלא גם את ההקשרים הרחבים של זרימת החיים בסביבתנו, במשפחה, בקהילה, בעיר, בארץ ובעולם.
הכלים הרוחניים של תהליך הריפוי
מהם הכלים המעשיים המאפשרים לנו לעבוד עם הגרזן הכפול בעל שני הלהבים? ז'ילבר דוראן, אנתרופולוג החוקר את הדמיון הסימבולי, מציג שני כלים החוזרים ומופיעים במיתולוגיות שונות: החרב והחבל. במיתולוגיה ההודית החרב היא של אינדרה, שליט האלים, האל הבורא והיוצר סדר בעולם. החרב מטהרת, מפרידה, או כפי שכתבנו קודם, מוסיפה סדר. החרב מאפשרת לגיבור להרוג את הדרקון. פעולת החיתוך מרמזת על טיהור. בתהליך הפנימי של "דע את עצמך" עלינו לחתוך ולהפריד את מה שדבק בנו ואינו שייך לנו.
באותה מיתולוגיה החבל הוא של וארונה, האל הלוכד והקושר. החבל הוא מתקשר להתרחבות ההכרה וליכולת להתאחד פנימית ולקשור את הרוח עם החומר בתוכנו. כזו היא גם אתנה, אלת המלחמה השולטת בהיגיון החד אך גם הטווה והיוצרת חוטים וחבלים. שני הכלים הכרחיים לתהליך ההתפתחות הרוחנית ומן הסתם גם לתהליך הריפוי, שאינו שונה ממנו.
הקיום האנושי מגלם מצב של ברית של כל אדם עם עצמו ושל כל פרט עם מארג החיים שסביבו, במעגלים מתרחבים: עם המשפחה, עם החברה, עם הטבע ועם העולם. באמצעות התחזוקה היומיומית הנכונה של ההתחייבויות הנובעות מברית זו, מתקיימת בריאות.