הקדמונים השוו את חיי האדם לניווט של ספינה, בה יודע המלח החכם כיצד להגיע לנמל מבטחים על ידי הימנעות מהסכנות שבדרך. כיצד לנווט בזמן, זו השאלה. על מנת להתקדם במהלך חיינו, עלינו לדמיין את עצמנו כמלחים. לא ניתן לעקוב אחר קווים ישרים כדי להגשים את חלומותינו. פעמים רבות הרוחות נושבות בכיוונים מנוגדים, ונדיר שהזרמים יובילו אותנו בדיוק ליעד שנבחר.
כדי להגיע אל החלומות שלנו עלינו לאחוז בהגה, לדעת כיצד להשתמש ברוחות ובזרמים, ולעולם לא לוותר על יעדנו. כמו בציטוט האהוב עלי של שמעון פרס, נשיא המדינה לשעבר: "זה פשוט להישאר צעיר. חישבו על כל ההישגים שלכם בחיים, ועל החלומות שלכם. אם יש לכם יותר חלומות מאשר זיכרונות, אתם צעירים".
אלו הנעורים האמיתיים, להישאר תמיד בקשר עם הנשמה, לעולם לא לוותר על חלומותינו, להמשיך לנוע על אף המכשולים. להמשיך להתקדם כל הזמן, להעז לעשות שימוש בניסיון – זו הדרך. אבל כדי לעשות זאת, עלינו לדעת איך להזדקן בצורה שתאפשר לנו להישאר צעירים לאורך זמן!
להעז להיות צעירים ולהישאר צעירים, פירושו להציב את עצמנו בתנועה רצונית ומודעת, לסרב להתייאש וכל הזמן ללמוד לאלף את הרוחות ולהשתמש טוב יותר בזרמי החיים. ובעוד שישנם אנשים זקנים המצליחים להישאר צעירים, יש היום צעירים רבים מדי שהפכו זקנים, קפואים אל מול האתגרים, לא מאמינים שיש ביכולתם לפעול ולשנות דברים.
הם ויתרו על הגבורה, שכן מה הטעם לצאת לקרב ללא אמצעים לעשות זאת. אומללים, הם מתפשרים על מה שאפשר, ונמנעים מהבלתי אפשרי. הייאוש שלהם הוא תוצאה של שכחה ובגידה. שכחה, כי בשל כשל זכרון ענק הם כבר אינם זוכרים שהדרך בה הדברים מתנהלים בהווה אינה המציאות האפשרית היחידה, ושמציאות אפשרית אחרת, שעדיין לא קיימת, יכולה להתקיים אם רק נרצה בה. בגידה, כי איש לא העביר להם את הידע שבכל אחד מאיתנו יש מימד המכיל את זרע האפשרות.
לכן, אין הם יודעים שבכל אדם טמון הפוטנציאל שממנו יכול לנבוט מה שעדיין לא קיים, ושלגיטימי לחלוטין לסרב להיות מוגבלים למציאות צרה. לגיטימי לחלוטין להילחם על מנת להרחיב את המציאות, כי עתיד שנראה כמו העבר וההווה אינו אלא סיוט. באמצעות שינוי זה של הפרספקטיבה, יוכלו הצעירים להיות מודעים למשמעות האמיתית של הניווט בזמן, אשר מטרתו אינה אלא להתקדם לעבר מה שאיננו נע, להתקרב אל העצמי הדומם. רק אז יבינו, שהעתיד תמיד יפה.
אבל כדי שלא יהיו חסרי מנוח, כדי שלא יסרבו לציית לחוקים הקפדניים של חברה שהפכה לשוק, נזהרנו שלא ללמד אותם שהעתיד האמיתי שייך להם. זה מה שנשכח. היכן נוכל למקם את המפרשים אם אנו חושבים שאין מציאות אחרת?… כפי שאמר סנקה, "שום רוח אינה טובה לאנשים שלא יודעים לאן מועדות פניהם".
לכן, אם הדבר הראשון הוא להזכיר לצעירים שהנמל שהם צריכים לנווט אליו הוא האידיאל, הדבר השני שעלינו להזכיר הוא שהדרכים המובילות אותנו לשם עדיין לא מופו.
עבורם וגם עבורנו, העתיד הוא עולם שעלינו להמציא. ואין מפה שתוכל להראות לנו את המסלול עבור ניווט זה.
ניסיון לחפש דרך שכבר קיימת כמוהו כנסיון לבסס את העתיד על העבר, או, סביר יותר, להקרין את העבר אל העתיד, כפי שקורה לעתים קרובות כל כך.
לנפש הצעירה יש נכס שיכול לעזור לה למצוא את מסלולה: היא איננה הגיונית. יש לה צמא להרפתקה והיא אינה מסתפקת בחסרונות רציונליים. יש בה צורך מיסטי להגשמה המאפשר לה להתעלות מעל הסתירות ולקבל את הדבר הגדול מכולם: לחלום על העתיד, תוך ראיית ההווה כפי שהוא.
העתיד לא צריך להגיע באמצעות חישובים, אלא להתממש מתוך חיים שהם מסע. בכל פעם שאנשים צעירים לומדים להעז ולהתעמת עם עצמם, להותיר מאחור את הפחד מהעתיד ואת הפיתוי לחשב, האינטואיציה שהופכת את הבלתי אפשרי לאפשרי מתגלה שוב. כך, על ידי קבלת ההווה תוך כדי ניתוק ממנו, האדם הצעיר יכול שוב לאמץ את העתיד ולמצוא את הנתיב אל האידיאל.
קבלת היסודות הראשונים של אמנות הניווט בזמן תאפשר לנו לפתוח פתח אל מצב תודעה שבו התפיסה של תעלומת הנשמה משרתת אותנו כמצפן, ומאפשרת לנו להשתחרר מצל העבר ולהציב את הרציונליות בשירות החזון. כל שוליית נווטים שחווה את ההתגלות הזאת חייב להעביר אותה הלאה, כדי להחזיר את טעמו של הים הפתוח לאדם הצעיר שעדיין ממתין ליד המזח.
עבור כל אלה שיש להם הזדמנות להפליג, אין שמחה גדולה יותר, ולא חובה גדולה יותר, מאשר לעזור לצעירים אחרים לצאת אל הדרך, ולהרגיע אותם כאשר מפרשי נשמתם נפתחים עם הכאבים הראשונים של השתנות על ידי רוחות העתיד.
כל הדברים הגדולים באו מן העתיד אל הווה שעוד לא היה מוכן. ועדיין על הצעירים לנווט בזמן, לעשות את המסע לעבר האידיאל, להבין את העבר ולנתק עצמם מן ההווה. ואז אתמול, כמו היום ומחר, הם יוכלו למצוא דרכים חכמות ונבונות להביא את העתיד. ואז, מה שבלתי סביר יהפוך למציאות.
** המאמר לקוח מהאלבום פוטוסופיה שרואה אור בימים אלה.
למידע נוסף לגבי האלבום והמיזם המיוחד לחצו כאן