"חשכה אינה יכולה לסלק חשכה; רק אור יכול לעשות זאת. שנאה אינה יכולה לסלק שנאה; רק אהבה יכולה לעשות זאת" (מרטין לותר קינג).
לא בכל יום אנו זוכים לכך שמשפט חכמה יהפוך לדוגמה חיה של מציאות בצורה כה מעוררת השראה, אך בקיץ האחרון זה קרה. וכך היה: בבוקר ה-22 באוגוסט 2013 נכנס בחור בן 20 בשם מייקל היל לבית ספר יסודי בג'ורג'יה, שבו לומדים כ-900 ילדים. מצויד ברובה קלצ'ניקוב, 500 כדורים וייאוש מוחלט מהחיים,הוא פסע בהחלטיות לעבר מזכירות בית הספר. זו לא הייתה הפעם הראשונה שאירוע מסוג זה קורה בארצות הברית, ולצערנו אין צורך בדמיון מפותח במיוחד כדי לשער כיצד הוא עלול היה להסתיים.
אך רצה הגורל ואותו בחור בחר כבת ערובה אישה בשם אנטואנט טאף, מנהלת החשבונות של בית הספר. הוא טען מולה את נשקו והיא החליטה לדבר איתו. לאחר כ-40 דקות של דיאלוג ביניהם הסכים מייקל היל להניח את נשקו, לשכב על הרצפה ולהיכנע לשוטרים. האירוע הסתיים מבלי שטיפת דם אחת נשפכה במהלכו.
השאלה המתבקשת היא: מה היה במילותיה של אותה אישה שהיה בכוחן לגרום לאדם מעורער בנפשו, שלא ראה טעם לחייו ופעל כמי שאין לו מה להפסיד, לסגת מכוונותיו ההרסניות ולהתמסר במלאות להנחיותיה?
מספר ציטוטים מדבריה, כפי שהוקלטו על–ידי מוקד החירום, עשויים לעזור לנו לפענח את החידה: "הכול הולך להיות בסדר,מתוק. אני רק רוצה שתדע שאני אוהבת אותך, אוקיי?". וגם,"אני גאה בך – כולנו עוברים דברים קשים בחיים. אתה תהיה בסדר". במילים אחרות, במהלך אותה שיחה גורלית ומורטת עצבים הצליחה טאף לשכנע את אותו בחור בודד ורדוף שלמישהו בעולם אכפת ממנו. היא הצליחה להעביר לו את התחושה שמישהו רואה אותו. בנוסף לכך, בתבונה רבה היא גם שיתפה אותו בצרותיה שלה, במשברים שחוותה וברגעי ייאוש קשים שמהם הצליחה בסופו של דבר להתרומם. היא נתנה לו להרגיש שהיא מבינה אותו, ומשום כך – שהוא איננו לבד.
במילותיה של הפילוסופיה הטיבטית, טאף השתמשה בכוח החזק ביותר הידוע למין האנושי – כוחה של החמלה. היא הצליחה לראות ב"מפלצת" שמולה – אדם. מבעד לכוונות הרצחניות, היא הצליחה לזהות נפש מיוסרת ומבולבלת המשוועת לחום אנושי, ועם הנפש הזו היא יצרה קשר.
אפלטון טען שכל המחלות בעולם נובעות משתי סיבות עיקריות: בורות וטירוף, שגם הוא תוצאה של בורות. לא קשה להבחין שהעולם שלנו לוקה כיום בשתיהן. אחד הסימפטומים הבולטים הוא התגברות האלימות בכל פינה ובכל היבט של חיינו. בין אם מדובר במקרים תכופים יותר ויותר של אלימות שמתלקחת בקלות רבה מדי בין בני אדם מסיבות כמו סכסוכי שכנים, חניה וכדומה, ובין אם מדובר באלימות בין ובתוך מדינות, טרור ומאבקים פוליטיים רוויי דם. נראה כי אנו הולכים ומאבדים את היכולת לפתור בעיות בדרך אחרת.
בימים כאלה מקובל לחשוב כי מה שיציל אותנו הוא נשק נוסף, חזק יותר, מפחיד יותר והרסני יותר מזה שיש ליריבנו. אנו ממהרים להקים חומות חיצוניות ופנימיות בינינו לבין האחרים, מסתגרים יותר ויותר בתוך הבתים והדעות שלנו, וכל זר מצטייר כאויב בעינינו. בימים כאלו, דוגמה המראה לנו כיצד לב אוהב, לב גדול, פתוח ורחב, יכול לנצח את החושך הגדול ביותר, היא אוצר יקר שעלינו לשמור עליו מכל משמר.
אגדה בודהיסטית מספרת על נסיך צעיר שסיים את לימודיו וזכה בתואר "נסיך חמשת כלי הנשק". חמוש בכליו החדשים הוא מגיע ליער אפל שבו חי תפלץ בשם "דביק שיער". בטוח בכוחו הוא נכנס אל היער נחוש להתעמת עם המפלצת. הוא יורה בה את חציו, מנחית עליה את חרבו ומכה בה בכידונו, אך כל כלי הנשק נדבקים בשערו של היצור ומותירים אותו ללא פגע. מלא תושייה מסתער הנסיך בגופו על המפלצת אך איבריו נדבקים לגופה והוא נותר תלוי עליה. המפלצת, שבכל זאת מתרשמת מאומץ לבו של הנסיך הצעיר, שואלת אותו: "מדוע אינך מפחד ממני?", והוא משיב "כי בבטני ברק המשמש לי נשק, אם תטרפי אותי לא תצליחי לעכלו, הוא יקרע את קרביך ויהרגך". נפעמת מדבריו מרפה המפלצת מן הנסיך והוא בתמורה מעניק לה מחכמתו ומצווה עליה שלא לתקוף עוד את עוברי האורח, אלא לקבל את מנחתם.
הדוגמה שהעניקה לנו אנטואנט טאף מזכירה לנו שוב כי הנשק החזק והאפקטיבי ביותר שלנו איננו מה שיש לנו בידיים, אלא מי שאנחנו. היה זה אור הברק שבלבו של הנסיך ולא כלי נשקו המובחרים אשר הכניע את המפלצת המבעיתה. היו אלה מילותיה הרגישות והחומלות של טאף ולא איומיהם של כוחות המשטרה,שכיתרו את המקום,שהניאו את היל מכוונותיו.
ניטיב לעשות אם נזכור זאת, וזיכרון זה יעודד אותנו להשקיע מרץ ומאמץ רבים יותר כדי לחצוב את אור הברק מתוך לבנו, כלומר לטפח את מעלותינו הרוחניות: האומץ, החמלה, שיקול הדעת, המתינות, האהבה ועוד אוצרות רבים, שאם נטפח אותם, יעמדו לשירותינו ויסייעו להאיר את העולם ההולך ושוקע בעלטה.
כאשר ארג'ונה, גיבור האפוס ההודי "המהברטה" מגיע לידידו האל קרישנה כדי להצטייד בנשק בטרם יציאתו לקרב הגדול ביותר של חייו, מעמיד אותו קרישנה בפני בחירה: האם ירצה בצבא אדיר, חמוש ומיומן או שמא יעדיף במקום זאת שקרישנה ישמש כרכב במרכבתו. ארג'ונה בוחר בקרישנה. הוא מבין שהדבר הנחוץ לו ביותר איננו חומרי, אלא רוחני, והוא בוחר בהדרכתו של מורה רוחני, מורה של חכמה שיפסע לצידו צעד אחר צעד וילמד אותו כיצד לנצח את החשכה באמצעות מעלותיו האנושיות.
לסיכום,הייתי רוצה לצטט ממילותיו של ד"ר עזאלדין אבו–אלעיש, הרופא העזתי אשר התפרסם לאחר שאיבד שלוש מבנותיו במהלך הפגזות מבצע "עופרת יצוקה". למרות זאת, לבו לא נסגר והוא ממשיך לבנות גשרים של אמון והבנה בין שני העמים. הוא כותב: "עלינו למצוא את האור שיוביל אותנו למטרתנו. איני מדבר כאן על אור האמונה הדתית, אלא על האור כסמל לאמת. האור שמאפשר לנו לראות, לפזר את הערפל ולמצוא את התבונה. על–מנת למצוא את אורה של האמת, אנחנו חייבים לדבר זה עם זה, להקשיב זה לזה, לכבד זה את זה. במקום לבזבז את האנרגיה שלנו על שנאה, עלינו להשתמש בה כדי לפקוח את עינינו, כדי שנראה מה מתרחש באמת. אם נצליח לראות את האמת, נוכל לחיות אלה לצד אלה".
גיבורים אמיתיים אינם כאלה משום שצוידו בכוח על–אנושי כלשהו, אלא בדיוק משום שלא צוידו בשום דבר דומה לזה. הם שם כדי להזכיר לנו שאת מה שיש להם – יש לכל אחד מאיתנו.
עלינו להודות לאנשים כמו אנטואנט טאף ועזאלדין אבו–אלעיש על כך שהם מוכיחים לנו במעשים, שמילותיו של מרטין לותר קינג אינן רק משפט שנחמד לתלות בלוח המודעות. מדובר באמת חיה, שהגשמתה ביום–יום של כל אחד מאיתנו נחוצה לנו היום, יותר מאי פעם.
ביביליוגרפיה:
-
Ynet: "גיבורה בארצות הברית: המזכירה שמנעה טבח בבית הספר", יצחק בן חורין, וושינגטון, 24.8.13.
-
"הארץ": "האישה האמיצה שהזכירה לכולנו מה חסר היום בפוליטיקה", גארי יאנג, גארדיאן, 26.8.13.
-
"הגיבור בעל אלף הפנים", ג'וזף קמפבל, הוצאת ידיעות ספרים, 2013.
-
"לא אשנא", עזאלדין אבו–אלעיש, הוצאת ידיעות ספרים, 2010.