
נקודה למחשבה… בין רווחה לרוח
מהי רווחה ואיך משיגים אותה? האם יש סוף או יעד ספציפי שכולנו אמורים לשאוף אליו?
האם הביטוי "לרווחה" הוא גשמי בלבד? האם ניתן לשאוף לרוח בעולם מטריאליסטי?
מהי רווחה ואיך משיגים אותה? האם יש סוף או יעד ספציפי שכולנו אמורים לשאוף אליו?
האם הביטוי "לרווחה" הוא גשמי בלבד? האם ניתן לשאוף לרוח בעולם מטריאליסטי?
האם ניתן להיפטר מהניגודיות הדואלית אשר נוכחת בהיבטים רבים של חיינו?
איזה כלי יוכל לסייע לנו לעלות על דרך חדשה לשינוי?
אֲדִיסֶה ירדה מן האוטובוס בתחנה הקרובה ביותר לטיילת ארמון הנציב בירושלים, יִשרה את הקמטים במדי החאקי הצבאיים שלבשה ואת תג
"בוא, בוא, מי שלא תהיה, בוא. גם אם אתה כופר, עובד אלילים או סוגד לכוכבים, בוא. ביתנו אינו מכיר את
האם האיום בכליה עתידית של עצמנו הוא המניע היחיד שיש לנו כדי לפעול? עלינו לפעול לפי מצפן שאינו מושפע משכר או מעונש, אלא מזיהוי עמוק ומלא אהבה של משמעות החיים ותפקידנו בתוכם.
התיישבתי לכתוב על אלוהים, עד 900 מילים לבקשת העורכת. מאיפה מתחילים? מי יקרא את הכתבה ועל איזה עצב חשוף אני
סיפור אמיתי. יום שישי בערב, ארוחת שבת משפחתית, ויש לנו מנהג שהתחלתי בו כשהילדות היו קטנות. הוא נקרא – מי
מה אם הייתם קמים לפתע בוקר אחד, ומגלים שכל מה שקורה לכם בעצם כבר קרה… אתמול! אתם חיים שוב ושוב
הבה נעצום עיניים ונדמיין את עצמנו עומדים בטבע; בשדה, על גבעה, על שפת נחל… נדמיין כיצד השמש שוקעת במערב. אור
כאשר הייתי בת שבע, נחשפתי לראשונה למושג שעד אז לא היה קיים בעולמי – שמנה. בגיל הזה לא היה לי
לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם (קהלת, פרק ג', פסוק א') רבים מאיתנו חיים בערים הגדולות וימינו עוברים עלינו בעודנו
הבחירות אמורות להיות ארוע חגיגי בו עם בוחר את ההנהגה שלו. הן מייצגות את תמצית החופש והאפשרויות הגלומות בדמוקרטיה. לפי ראיה
בחנו את עצמכם – האם אתם שמחים? להלן מספר שאלות: האם אתם צוחקים? האם אתם נמצאים במצב רוח טוב? האם
אם נסתכל בדפי ההיסטוריה דרך המסננת של תקופות שלום ומלחמה, נראה שזמני המלחמה ארוכים ורבים יותר מזמני השלום. מצב זה
לפני מספר שבועות הזדמן לי להיות מאושפז מספר ימים בשל מצב בריאותי לקוי. החוויה לכשעצמה הייתה מיוחדת מאוד, וכללה בתוכה
בתרבויות רבות אפשר למצוא עדויות על הקשר המיוחד האפשרי בין מורה לתלמיד. אין מדובר בקשר המאולץ המתקיים כדבר שבשגרה במסגרת
הגשמת החלום לאחר שנתיים של הכנות פיזיות ומנטליות, מצאתי את עצמי על מטוס הרקולס של חיל האוויר הצ'יליאני, בדרכי לאנטארקטיקה.
לפני שנים אחדות פגשתי באקראי חבר ילדות שלא ראיתיו זמן רב. לאחר שהתעדכנו בקורות אותנו מאז, שאל אותי אם ארצה
"חשכה אינה יכולה לסלק חשכה; רק אור יכול לעשות זאת. שנאה אינה יכולה לסלק שנאה; רק אהבה יכולה לעשות זאת"
את סיפורו הקלאסי של הנס כריסטיאן אנדרסן, הברווזון המכוער, אפשר לקרוא כסיפור שעניינו הוא החריג, יוצא הדופן, העקור, זה שנדחק ומושלך ממקום למקום עד אשר הוא מגלה את הלהקה הנכונה לו. אבל זהו גם סיפור על אומץ ויושרה, על התפתחות ההכרה ועל מימוש הייעוד בכל מחיר; סיפור שעיניינו הוא ויתור על הכול למען כלום ועל הכלום למען הכול.
מצבי בריאות וחולי העסיקו את האנושות מאז ומתמיד. הם היוו ביטוי למאבק המתמיד בין סדר לכאוס ברמת הפרט, ברמת החברה וברמת הטבע. תרבויות עתיקות התייחסו אל האדם כאל יחידה הוליסטית המורכבת מנשמה, נפש וגוף המשולבים זה בזה, משפיעים ומושפעים זה ממצבו של זה. יתירה מזאת, הן ראו את מצב האדם כהשתקפות של מצב הטבע ואת הכוח לרפא ולהירפא כחיוני, לא רק לטובת הפרט אלא לטובת החברה והעולם. בתרבויות עתיקות, למשל, הכירו את כוחות הטבע והיו מסוגלים לראות מעבר לעולם התופעות. הם היו יכולים לדעת מה השתבש בזרימה התקינה של כוחות החיים הפועמת בנו ואיך לסייע לאדם לחדש את הזרימה הזו.
רובנו עסוקים במהלך החיים במרדף בלתי פוסק אחר משהו… האם נשיג אותו לבסוף? והאם נסתפק בו?.. כאשר אנו מתחילים את
אני מאשר/ת לעמותת ״אקרופוליס החדשה״ להשתמש בנתוני הרישום על מנת לקבל מידע תקופתי על פעילויותיה בדואר אלקטרוני, ולהיכלל ברשימת התפוצה. כמו כן באפשרותי לבטל את הרשמתי והשימוש בנתוני הרישום בכל עת על ידי שליחת הודעה אל הדואר האלקטרוני: info@newacropolis.org.il
כל הזכויות שמורות לאקרופוליס החדשה בישראל 2018 ©️