מאמרים בנושא פילוסופיה מעשית

מהי רווחה ואיך משיגים אותה? האם יש סוף או יעד ספציפי שכולנו אמורים לשאוף אליו?
האם הביטוי "לרווחה" הוא גשמי בלבד? האם ניתן לשאוף לרוח בעולם מטריאליסטי?

האם ניתן להיפטר מהניגודיות הדואלית אשר נוכחת בהיבטים רבים של חיינו?
איזה כלי יוכל לסייע לנו לעלות על דרך חדשה לשינוי?

"בוא, בוא, מי שלא תהיה, בוא. גם אם אתה כופר, עובד אלילים או סוגד לכוכבים, בוא. ביתנו אינו מכיר את

האם האיום בכליה עתידית של עצמנו הוא המניע היחיד שיש לנו כדי לפעול? עלינו לפעול לפי מצפן שאינו מושפע משכר או מעונש, אלא מזיהוי עמוק ומלא אהבה של משמעות החיים ותפקידנו בתוכם.

התיישבתי לכתוב על אלוהים, עד 900 מילים לבקשת העורכת. מאיפה מתחילים? מי יקרא את הכתבה ועל איזה עצב חשוף אני

כאשר הייתי בת שבע, נחשפתי לראשונה למושג שעד אז לא היה קיים בעולמי – שמנה. בגיל הזה לא היה לי

הבחירות אמורות להיות ארוע חגיגי בו עם בוחר את ההנהגה שלו. הן מייצגות את תמצית החופש והאפשרויות הגלומות בדמוקרטיה. לפי ראיה

בחנו את עצמכם – האם אתם שמחים? להלן מספר שאלות: האם אתם צוחקים? האם אתם נמצאים במצב רוח טוב? האם

אם נסתכל בדפי ההיסטוריה דרך המסננת של תקופות שלום ומלחמה, נראה שזמני המלחמה ארוכים ורבים יותר מזמני השלום. מצב זה

לפני מספר שבועות הזדמן לי להיות מאושפז מספר ימים בשל מצב בריאותי לקוי. החוויה לכשעצמה הייתה מיוחדת מאוד, וכללה בתוכה

בתרבויות רבות אפשר למצוא עדויות על הקשר המיוחד האפשרי בין מורה לתלמיד. אין מדובר בקשר המאולץ המתקיים כדבר שבשגרה במסגרת

הגשמת החלום לאחר שנתיים של הכנות פיזיות ומנטליות, מצאתי את עצמי על מטוס הרקולס של חיל האוויר הצ'יליאני, בדרכי לאנטארקטיקה.

מצבי בריאות וחולי העסיקו את האנושות מאז ומתמיד. הם היוו ביטוי למאבק המתמיד בין סדר לכאוס ברמת הפרט, ברמת החברה וברמת הטבע. תרבויות עתיקות התייחסו אל האדם כאל יחידה הוליסטית המורכבת מנשמה, נפש וגוף המשולבים זה בזה, משפיעים ומושפעים זה ממצבו של זה. יתירה מזאת, הן ראו את מצב האדם כהשתקפות של מצב הטבע ואת הכוח לרפא ולהירפא כחיוני, לא רק לטובת הפרט אלא לטובת החברה והעולם. בתרבויות עתיקות, למשל, הכירו את כוחות הטבע והיו מסוגלים לראות מעבר לעולם התופעות. הם היו יכולים לדעת מה השתבש בזרימה התקינה של כוחות החיים הפועמת בנו ואיך לסייע לאדם לחדש את הזרימה הזו.