נדמה לעצמנו מערה תת קרקעית, שם יושבים אנשים כשגבם לפתח המערה ופניהם צופות לעבר הקיר. צופים אלה בעצם שבויים, קשורים בשלשלאות כך שהם יכולים לראות רק את הקיר. מן המערה עולה דרך, תלולה, כלפי החוץ. עבור אותם צופים האור הטבעי לא קיים, לכן יש צורך במדורה שתפיץ את אורה.
"במקום בו יש כבוד ואהבה לטבע, יש שרות וולונטרי, כי האדם מקדיש עצמו לשרות חוקי הטבע באופן וולונטרי. כשאנו פוגעים בסביבה שלנו, אנו פוגעים גם באנשים, שהם חלק מהטבע. האדם שיודע שהוא חלק מהטבע, עובד עם הטבע…. לכל אחד יש אפיון מיוחד ושונה. כשהאפיונים הללו משותפים, נוצרת סולידריות. אם אנשים מצליחים לעזור זה לזה באופן וולונטרי, סדר סוציאלי שבו חסכים ועודפים הם בהרמוניה הוא אפשרי."
מאגיה, כפי שהייתה מובנת על-ידי האנשים, אינה על-טבעית או לא-טבעית. היא טבעית לחלוטין. אנו אומרים זאת כי אין דבר בטבע שאינו טבעי או על-טבעי, מעצם היותו בטבע. מה שקיים אלו דברים שאנו מכירים יותר או פחות טוב, דברים שנמצאים בהישג יד ונראים לנו טבעיים, ודברים שנמצאים רחוק ודורשים זמן ומאמץ, וכיום נראים לנו על-טבעיים.
הממלכות האבודות מזמינות אותנו לגלות מחדש דרך אחרת לחיות את חיינו. מעבר לשאלת ההוכחה הממשית לקיומן, הן משמעותיות משום שהן לוקחות חלק חשוב בתפקיד דמיוננו: הן מאפשרות לנו לחלום ולפתח את התקווה. אין הכוונה בבריחה לתוך עולם של חלומות וויתור על המציאות הקונקרטית, אלא, זוהי אפשרות לראות דוגמה של חיים וחכמה שגם אנחנו יכולים ליישם, על מנת לחיות טוב יותר.
עבור הפילוסוף, החיים הם הרבה יותר מלספק את גחמותיו של גופנו, יותר מרכישת מעמד מכובד בחברה, מעצמה או עושר, ואף יותר מרגשי חיבה אנושיים או הסתגרות בלימודים לשם חיפוש משמעותה החיים. החיים הם אסכולה, השלמה והקשה מכולן. גוף, רגשות ומחשבות הם כלים המסייעים לנו לעבור את המבחנים בשלב הלימוד הזה, המיוחד כל כך. הזמן הוא המורה הגדול, והאני הפנימי הוא התלמיד הצובר ניסיון לכל אורך קיומו.
אנשים חכמים מתרבויות שונות ידועים ביכולת שלהם להגיד בצורה פשוטה את מה שאיננו מצליחים לומר בהרצאות ובדיאלוגים ארוכים. הפשטות כלל אינה פשוטה להשגה! כדי שהמורכבות תיהפך לפשוטה, עלינו לשלב את כל החלקים השונים לקונספט אחד, גלובאלי. ואכן האחד יהיה תמיד קל יותר להבנה מאשר הרבים.
עוד משחר ההיסטוריה עסק האדם בשאלות אלו וגם היום הן עדיין מהדהדות בלבם של האנשים כעדות לחידה הבלתי פתורה של החיים. קוראים יקרים, אם השאלות הללו מהדהדות גם בלבכם, ולא רק כשאלות אינטלקטואליות, מתוך מבוכה אמיתית לנוכח חוסר תשובות מספקות, לנוכח צער וסבל אותו אתם מזהים סביבכם, לנוכח פליאה עצומה אל מול הקיים, אזי דעו כי יש לכם ירושה אנושית מפוארת, אתם לא לבד.
אם אין אנו יכולים להגיע לאושר פנימי ראוי, כל שנעשה בחיינו יהיה חסר שחר. מה שחשוב זה לצבור נכסים שאיש לא יוכל לקחת מאיתנו.
מדהים, אולם על אף העובדה שחלפו 2500 שנים מאז שסוקרטס העלה את ההצעה הזאת, היא עדיין אקטואלית באופן מוחלט.
הכל רוצים להיות בני חורין, אך כמעט איש אינו יודע לשם מה הוא רוצה בחירות; במקרה הטוב ביותר יאמרו: "כדי לעשות מה שיעלה בדעתי." איש אינו מעז להתחייב להחלטה חופשית שתהיה יציבה ובת-קיימא; איש אינו מעז לסכן את החירות המהוללת לטובת שום דבר ואף אחד
האם נוכל להשיג את האושר במשך חיינו, או שמא נהיה נידונים תמיד לרדוף אחריו, כמו "החלום הבלתי מושג" של דון קישוט דה לה-מנשה?
אני מאשר/ת לעמותת ״אקרופוליס החדשה״ להשתמש בנתוני הרישום על מנת לקבל מידע תקופתי על פעילויותיה בדואר אלקטרוני, ולהיכלל ברשימת התפוצה. כמו כן באפשרותי לבטל את הרשמתי והשימוש בנתוני הרישום בכל עת על ידי שליחת הודעה אל הדואר האלקטרוני: info@newacropolis.org.il
כל הזכויות שמורות לאקרופוליס החדשה בישראל 2018 ©️
