האם קרה ששאלתם את עצמכם האם אתם חיים או רק חולמים שאתם חיים? התחושה הזו, שיש עדיין להתעורר ממשהו כדי לחיות באמת, הייתה תמיד מנת חלקם של הפילוסופים, שביקשו לחקור את המציאות השלמה, מתוך תחושה שמה שאנו חווים עם חמשת חושינו הוא רק חלק ממה שקיים באמת.
בסין העתיקה הקליגרפיה נחשבה לאחת משלוש האמנויות הנעלות ביותר, לצד שירה וציור. בתחילה עסקו בה רק כהני הדת והקיסרים, והיא שימשה לכתיבת כתבי קודש, תפילה ושירה, כמו גם ככלי למדיטציה. הקליגרפיה היא אמנות הכתיבה התמה והיפה, הנקראת ביפן שודו – Shodo, וכמו אמנויות רבות אחרות היא כוללת בתוכה את המילה 'דו', המגיעה מהמילה 'דאו' או 'טאו', ומשמעותה דרך. הקליגרפיה אם כן היא דרך שבה האדם לומד להכיר ולבטא את עצמו ואף להשפיע על תהליך התפתחותו.
רובנו עסוקים במהלך החיים במרדף בלתי פוסק אחר משהו… האם נשיג אותו לבסוף? והאם נסתפק בו?.. כאשר אנו מתחילים את
מהי מיסטיקה? ראשית כל עלינו להגדיר מהי מיסטיקה. מיסטיקה נמצאת בבסיסה של החוויה הדתית, אך למעשה אין היא שייכת לדת
ברצוננו לפרט שוב כיצד אנו רואים ומיישמים את המושג פילוסופיה, שכן במבוכה ובתעייה האופייניות לזמננו, העתקים מזויפים ורצון רע גורמים
עשן סמיך מעורב באדים מהבילים קידם את פניו של קרלו, כאשר פתח את דלת המרתף, בו שהו כבר שעות רבות,
אהבה ושנאה, שני היבטים של החיים אשר נעים בתנועה כפולה: איחוד ונפרדות, אחדות וריבוי, רוחניות וחומרנות. האיחוד הוא רוחני מכיוון
כאשר אנו מתבקשים לדבר על אהבה, קורה לנו דבר מוזר ומשונה. על אף שכולנו חווים אהבה בצורות כאלה ואחרות, עדים
`מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה` (שיר השירים ח, ו-ז) מאמר זה הינו חלק ממאמר המופיע
גדול הפילוסופים נולד בשנת 470 לפנה"ס באלופקה, עיירה באטיקה. אביו, סופרוניסקוס, היה פסל, ואמו פיינרטה, מיילדת- מקצוע שאליו סוקרטס התייחס
בקיץ הקודם לבשתי לבן והתפללתי. עמדתי תחת החופה, עם זה שבחר בו ליבי, מסביבי עומדים כל "אלה הם חיי", ועיני
בנו של אריסטון וצאצאם של המלך קודרוס ופריסטיונה, שהייתה צאצאית של המחוקק הגדול, סולון. הוא נולד באתונה ב429/28 לפנה"ס ומת
תורת המספרים משמשת בכל התפיסות המיסטיות של הדתות השונות. המספרים, או למעשה הצורות ההנדסיות המייצגות אותם, עוזרים לנו להבין מאין באנו ולאן נלך; למקם את עצמנו במחזור הגדול של התפתחות האדם, שהוא מעבר למחזור אחד של חיים ומוות.
כשאנחנו עושים מעשה, ולא משנה מה הוא – תיקון אוטו, קציצות, עבודה לאוניברסיטה, או נגינה – עם תשומת לב, כלומר, "שמים את הלב", עושים מעשה עם אהבה, הרי שזהו המעשה השלם. כך אנו חווים בתוכנו את האיחוד הפנימי בין מהות עליונה, מופשטת – האהבה, לביטויה בעולם החומר – המעשה.
לפני יותר ממאה שנים, ב8 במאי, הלנה פטרובנה בלווצקי עזבה את עולם החיים בכדי להיכנס לעולם המסתורין, המיתוס והסמליות האהוב עליה, עולם הרוחניות חסר הגבולות. האישה המוזרה ויוצאת הדופן הזו שהייתה ידועה כה.פ.ב זכתה בנצחיותה, ועשתה את הזמן כשותף הטוב ביותר שיזכה את הישגיה, שתקופתה, בחוסר אמונה ואפילו באכזריות, זנחה אותם.
מרקוס אורליוס זכור בהיסטוריה כשליט נבון ואולי הצנוע ביותר מבין קיסרי רומא. בספר קטן שהוריש לנו המוכר בשם "הירהורים למרקוס אורליוס" אשר הפך לספר קלאסי ורב השפעה, ניתן להציץ אל מחשבותיו האינטימיות של פילוסוף אמיתי שהפך להיות קיסר אימפריה אדירה.
בסיסו של הסיפור במיתוס מאורי אודות הגעתו הקסומה של פאיקיה, מנהיגם ואביהם של בני השבט, מהאי האגדי הוואיקי לניו זילנד, כשהוא רכוב על לוויתן. הגעתו מובילה את בני השבט לחיי מסורת, בעלי כוון, משמעות ותפקיד. אלא שהמיתוס אינו רק סיפור אגדה שאבד עליו הקלח. המיתוס, כך אנו מגלים, הוא דבר חי.
סיפורו האמיתי ומעורר ההשראה של נלסון מנדלה מלמד אותנו שיעור חשוב אודות כוחה של מנהיגות אמיצה, אמיתית ומשמעותית, ועל יכולתה ליצור אחדות במקום שבו שולטת הנפרדות והאיבה. מנהיג טבעי אינו צריך להתאמץ כדי לגרום לאנשיו ללכת אחריו. ככל שהוא מעז לבטא את הערכים האנושיים שבו, בעצמה וללא פחד, כך הוא גורם לאחרים למצוא בתוכם את האומץ לנהוג כמותו.
האמנות מוצאת את היופי בדברים הפשוטים, היא מאירה זרקור על החיים ומצביעה על הסדר האלוהי הקיים בכל הדברים, היא איננה מייאשת את האדם כי אם מרוממת אותו ומעניקה לו משמעות והשראה.
אמנות יכולה להיות כלי עוצמתי מאד. השאלה היא למה אנו משתמשים בה?
נדמה לעצמנו מערה תת קרקעית, שם יושבים אנשים כשגבם לפתח המערה ופניהם צופות לעבר הקיר. צופים אלה בעצם שבויים, קשורים בשלשלאות כך שהם יכולים לראות רק את הקיר. מן המערה עולה דרך, תלולה, כלפי החוץ. עבור אותם צופים האור הטבעי לא קיים, לכן יש צורך במדורה שתפיץ את אורה.
"במקום בו יש כבוד ואהבה לטבע, יש שרות וולונטרי, כי האדם מקדיש עצמו לשרות חוקי הטבע באופן וולונטרי. כשאנו פוגעים בסביבה שלנו, אנו פוגעים גם באנשים, שהם חלק מהטבע. האדם שיודע שהוא חלק מהטבע, עובד עם הטבע…. לכל אחד יש אפיון מיוחד ושונה. כשהאפיונים הללו משותפים, נוצרת סולידריות. אם אנשים מצליחים לעזור זה לזה באופן וולונטרי, סדר סוציאלי שבו חסכים ועודפים הם בהרמוניה הוא אפשרי."
מאגיה, כפי שהייתה מובנת על-ידי האנשים, אינה על-טבעית או לא-טבעית. היא טבעית לחלוטין. אנו אומרים זאת כי אין דבר בטבע שאינו טבעי או על-טבעי, מעצם היותו בטבע. מה שקיים אלו דברים שאנו מכירים יותר או פחות טוב, דברים שנמצאים בהישג יד ונראים לנו טבעיים, ודברים שנמצאים רחוק ודורשים זמן ומאמץ, וכיום נראים לנו על-טבעיים.
בעת העתיקה, היתה דלפי שביוון מקום מושבה של האורקל (סוג של כוהנת נביאה), ובה גם היה מקדשו של האל אפולו. על קיר המקדש היו חרוטים דברים שונים, ביניהם האמרה הידועה: ״דע את עצמך״.
אומרים שהאורקל אמרה על סוקרטס (במאה החמישית לפני הספירה) שהוא החכם באדם בדיוק משום שהוא היה האדם היחיד בזמנו שידע והצהיר על כך שאינו יודע דבר.
אני מאשר/ת לעמותת ״אקרופוליס החדשה״ להשתמש בנתוני הרישום על מנת לקבל מידע תקופתי על פעילויותיה בדואר אלקטרוני, ולהיכלל ברשימת התפוצה. כמו כן באפשרותי לבטל את הרשמתי והשימוש בנתוני הרישום בכל עת על ידי שליחת הודעה אל הדואר האלקטרוני: info@newacropolis.org.il
כל הזכויות שמורות לאקרופוליס החדשה בישראל 2018 ©️