
בוקר טוב עולם – המיתוס של קוואצל קוואטל
מיתוס זה שמגיע אלינו מדרום אמריקה הרחוקה, קרוב אלינו עד מאוד וניצב לפנינו כמראה.
מיתוס זה שמגיע אלינו מדרום אמריקה הרחוקה, קרוב אלינו עד מאוד וניצב לפנינו כמראה.
"זה אשר ראה הכל, אותו אפרסם במרחבים, אלמד על זה שחווה את כל הדברים…
אנו (ANU) נתן לו את מכלול הידע של הכל. הוא ראה את הסוד, גילה את הנסתר, הביא ידע הקודם למבול. הוא יצא במסע למרחקים, דחף עצמו עד כדי תשישות, אך לבסוף מצא את השלווה…
את סיפורו הקלאסי של הנס כריסטיאן אנדרסן, הברווזון המכוער, אפשר לקרוא כסיפור שעניינו הוא החריג, יוצא הדופן, העקור, זה שנדחק ומושלך ממקום למקום עד אשר הוא מגלה את הלהקה הנכונה לו. אבל זהו גם סיפור על אומץ ויושרה, על התפתחות ההכרה ועל מימוש הייעוד בכל מחיר; סיפור שעיניינו הוא ויתור על הכול למען כלום ועל הכלום למען הכול.
בתקופה בה אנו חיים ישנה מגמה לבקש בכל מחקר את הפירות המיידיים. האקדמיה, במקורה, עוד מימי אפלטון, הייתה מוסד אליו היו באים כדי לבקש את החכמה, לחפש אחר האמת, לחקור את פלאי הטבע והבריאה, ומעל לכל, להבין את מהות האדם ותפקידו עלי אדמות.
מצבי בריאות וחולי העסיקו את האנושות מאז ומתמיד. הם היוו ביטוי למאבק המתמיד בין סדר לכאוס ברמת הפרט, ברמת החברה וברמת הטבע. תרבויות עתיקות התייחסו אל האדם כאל יחידה הוליסטית המורכבת מנשמה, נפש וגוף המשולבים זה בזה, משפיעים ומושפעים זה ממצבו של זה. יתירה מזאת, הן ראו את מצב האדם כהשתקפות של מצב הטבע ואת הכוח לרפא ולהירפא כחיוני, לא רק לטובת הפרט אלא לטובת החברה והעולם. בתרבויות עתיקות, למשל, הכירו את כוחות הטבע והיו מסוגלים לראות מעבר לעולם התופעות. הם היו יכולים לדעת מה השתבש בזרימה התקינה של כוחות החיים הפועמת בנו ואיך לסייע לאדם לחדש את הזרימה הזו.
סיפורה של אתי הילסום הוא סיפורה של נפש מתעוררת. זהו מסע רוחני מרגש ועמוק, אשר מתרחש דווקא בתפאורה הקשה ומעוררת האימה, שואת יהודי אירופה.
המיתוס של דמטר ופרספונה הינו ביטוי לחכמה עתיקה, המספרת על תהליכי חינוך וחניכה בין האלים לבני אדם, בין מורה לתלמיד, בין אדם לעצמו, בין נשמה לאישיות, בין אם לבתה.
האם קרה ששאלתם את עצמכם האם אתם חיים או רק חולמים שאתם חיים? התחושה הזו, שיש עדיין להתעורר ממשהו כדי לחיות באמת, הייתה תמיד מנת חלקם של הפילוסופים, שביקשו לחקור את המציאות השלמה, מתוך תחושה שמה שאנו חווים עם חמשת חושינו הוא רק חלק ממה שקיים באמת.
בסין העתיקה הקליגרפיה נחשבה לאחת משלוש האמנויות הנעלות ביותר, לצד שירה וציור. בתחילה עסקו בה רק כהני הדת והקיסרים, והיא שימשה לכתיבת כתבי קודש, תפילה ושירה, כמו גם ככלי למדיטציה. הקליגרפיה היא אמנות הכתיבה התמה והיפה, הנקראת ביפן שודו – Shodo, וכמו אמנויות רבות אחרות היא כוללת בתוכה את המילה 'דו', המגיעה מהמילה 'דאו' או 'טאו', ומשמעותה דרך. הקליגרפיה אם כן היא דרך שבה האדם לומד להכיר ולבטא את עצמו ואף להשפיע על תהליך התפתחותו.
רובנו עסוקים במהלך החיים במרדף בלתי פוסק אחר משהו… האם נשיג אותו לבסוף? והאם נסתפק בו?.. כאשר אנו מתחילים את
מהי מיסטיקה? ראשית כל עלינו להגדיר מהי מיסטיקה. מיסטיקה נמצאת בבסיסה של החוויה הדתית, אך למעשה אין היא שייכת לדת
ברצוננו לפרט שוב כיצד אנו רואים ומיישמים את המושג פילוסופיה, שכן במבוכה ובתעייה האופייניות לזמננו, העתקים מזויפים ורצון רע גורמים
עשן סמיך מעורב באדים מהבילים קידם את פניו של קרלו, כאשר פתח את דלת המרתף, בו שהו כבר שעות רבות,
אהבה ושנאה, שני היבטים של החיים אשר נעים בתנועה כפולה: איחוד ונפרדות, אחדות וריבוי, רוחניות וחומרנות. האיחוד הוא רוחני מכיוון
כאשר אנו מתבקשים לדבר על אהבה, קורה לנו דבר מוזר ומשונה. על אף שכולנו חווים אהבה בצורות כאלה ואחרות, עדים
`מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה` (שיר השירים ח, ו-ז) מאמר זה הינו חלק ממאמר המופיע
בקיץ הקודם לבשתי לבן והתפללתי. עמדתי תחת החופה, עם זה שבחר בו ליבי, מסביבי עומדים כל "אלה הם חיי", ועיני
תורת המספרים משמשת בכל התפיסות המיסטיות של הדתות השונות. המספרים, או למעשה הצורות ההנדסיות המייצגות אותם, עוזרים לנו להבין מאין באנו ולאן נלך; למקם את עצמנו במחזור הגדול של התפתחות האדם, שהוא מעבר למחזור אחד של חיים ומוות.
כשאנחנו עושים מעשה, ולא משנה מה הוא – תיקון אוטו, קציצות, עבודה לאוניברסיטה, או נגינה – עם תשומת לב, כלומר, "שמים את הלב", עושים מעשה עם אהבה, הרי שזהו המעשה השלם. כך אנו חווים בתוכנו את האיחוד הפנימי בין מהות עליונה, מופשטת – האהבה, לביטויה בעולם החומר – המעשה.
בסיסו של הסיפור במיתוס מאורי אודות הגעתו הקסומה של פאיקיה, מנהיגם ואביהם של בני השבט, מהאי האגדי הוואיקי לניו זילנד, כשהוא רכוב על לוויתן. הגעתו מובילה את בני השבט לחיי מסורת, בעלי כוון, משמעות ותפקיד. אלא שהמיתוס אינו רק סיפור אגדה שאבד עליו הקלח. המיתוס, כך אנו מגלים, הוא דבר חי.
סיפורו האמיתי ומעורר ההשראה של נלסון מנדלה מלמד אותנו שיעור חשוב אודות כוחה של מנהיגות אמיצה, אמיתית ומשמעותית, ועל יכולתה ליצור אחדות במקום שבו שולטת הנפרדות והאיבה. מנהיג טבעי אינו צריך להתאמץ כדי לגרום לאנשיו ללכת אחריו. ככל שהוא מעז לבטא את הערכים האנושיים שבו, בעצמה וללא פחד, כך הוא גורם לאחרים למצוא בתוכם את האומץ לנהוג כמותו.
האמנות מוצאת את היופי בדברים הפשוטים, היא מאירה זרקור על החיים ומצביעה על הסדר האלוהי הקיים בכל הדברים, היא איננה מייאשת את האדם כי אם מרוממת אותו ומעניקה לו משמעות והשראה.
אמנות יכולה להיות כלי עוצמתי מאד. השאלה היא למה אנו משתמשים בה?
אני מאשר/ת לעמותת ״אקרופוליס החדשה״ להשתמש בנתוני הרישום על מנת לקבל מידע תקופתי על פעילויותיה בדואר אלקטרוני, ולהיכלל ברשימת התפוצה. כמו כן באפשרותי לבטל את הרשמתי והשימוש בנתוני הרישום בכל עת על ידי שליחת הודעה אל הדואר האלקטרוני: info@newacropolis.org.il
כל הזכויות שמורות לאקרופוליס החדשה בישראל 2018 ©️