האם קרה ששאלתם את עצמכם האם אתם חיים או רק חולמים שאתם חיים? התחושה הזו, שיש עדיין להתעורר ממשהו כדי לחיות באמת, הייתה תמיד מנת חלקם של הפילוסופים, שביקשו לחקור את המציאות השלמה, מתוך תחושה שמה שאנו חווים עם חמשת חושינו הוא רק חלק ממה שקיים באמת.
בסין העתיקה הקליגרפיה נחשבה לאחת משלוש האמנויות הנעלות ביותר, לצד שירה וציור. בתחילה עסקו בה רק כהני הדת והקיסרים, והיא שימשה לכתיבת כתבי קודש, תפילה ושירה, כמו גם ככלי למדיטציה. הקליגרפיה היא אמנות הכתיבה התמה והיפה, הנקראת ביפן שודו – Shodo, וכמו אמנויות רבות אחרות היא כוללת בתוכה את המילה 'דו', המגיעה מהמילה 'דאו' או 'טאו', ומשמעותה דרך. הקליגרפיה אם כן היא דרך שבה האדם לומד להכיר ולבטא את עצמו ואף להשפיע על תהליך התפתחותו.
רובנו עסוקים במהלך החיים במרדף בלתי פוסק אחר משהו… האם נשיג אותו לבסוף? והאם נסתפק בו?.. כאשר אנו מתחילים את
מהי מיסטיקה? ראשית כל עלינו להגדיר מהי מיסטיקה. מיסטיקה נמצאת בבסיסה של החוויה הדתית, אך למעשה אין היא שייכת לדת
ברצוננו לפרט שוב כיצד אנו רואים ומיישמים את המושג פילוסופיה, שכן במבוכה ובתעייה האופייניות לזמננו, העתקים מזויפים ורצון רע גורמים
עשן סמיך מעורב באדים מהבילים קידם את פניו של קרלו, כאשר פתח את דלת המרתף, בו שהו כבר שעות רבות,
אהבה ושנאה, שני היבטים של החיים אשר נעים בתנועה כפולה: איחוד ונפרדות, אחדות וריבוי, רוחניות וחומרנות. האיחוד הוא רוחני מכיוון
כאשר אנו מתבקשים לדבר על אהבה, קורה לנו דבר מוזר ומשונה. על אף שכולנו חווים אהבה בצורות כאלה ואחרות, עדים
`מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה` (שיר השירים ח, ו-ז) מאמר זה הינו חלק ממאמר המופיע
בקיץ הקודם לבשתי לבן והתפללתי. עמדתי תחת החופה, עם זה שבחר בו ליבי, מסביבי עומדים כל "אלה הם חיי", ועיני
תורת המספרים משמשת בכל התפיסות המיסטיות של הדתות השונות. המספרים, או למעשה הצורות ההנדסיות המייצגות אותם, עוזרים לנו להבין מאין באנו ולאן נלך; למקם את עצמנו במחזור הגדול של התפתחות האדם, שהוא מעבר למחזור אחד של חיים ומוות.
כשאנחנו עושים מעשה, ולא משנה מה הוא – תיקון אוטו, קציצות, עבודה לאוניברסיטה, או נגינה – עם תשומת לב, כלומר, "שמים את הלב", עושים מעשה עם אהבה, הרי שזהו המעשה השלם. כך אנו חווים בתוכנו את האיחוד הפנימי בין מהות עליונה, מופשטת – האהבה, לביטויה בעולם החומר – המעשה.
בסיסו של הסיפור במיתוס מאורי אודות הגעתו הקסומה של פאיקיה, מנהיגם ואביהם של בני השבט, מהאי האגדי הוואיקי לניו זילנד, כשהוא רכוב על לוויתן. הגעתו מובילה את בני השבט לחיי מסורת, בעלי כוון, משמעות ותפקיד. אלא שהמיתוס אינו רק סיפור אגדה שאבד עליו הקלח. המיתוס, כך אנו מגלים, הוא דבר חי.
סיפורו האמיתי ומעורר ההשראה של נלסון מנדלה מלמד אותנו שיעור חשוב אודות כוחה של מנהיגות אמיצה, אמיתית ומשמעותית, ועל יכולתה ליצור אחדות במקום שבו שולטת הנפרדות והאיבה. מנהיג טבעי אינו צריך להתאמץ כדי לגרום לאנשיו ללכת אחריו. ככל שהוא מעז לבטא את הערכים האנושיים שבו, בעצמה וללא פחד, כך הוא גורם לאחרים למצוא בתוכם את האומץ לנהוג כמותו.
האמנות מוצאת את היופי בדברים הפשוטים, היא מאירה זרקור על החיים ומצביעה על הסדר האלוהי הקיים בכל הדברים, היא איננה מייאשת את האדם כי אם מרוממת אותו ומעניקה לו משמעות והשראה.
אמנות יכולה להיות כלי עוצמתי מאד. השאלה היא למה אנו משתמשים בה?
נדמה לעצמנו מערה תת קרקעית, שם יושבים אנשים כשגבם לפתח המערה ופניהם צופות לעבר הקיר. צופים אלה בעצם שבויים, קשורים בשלשלאות כך שהם יכולים לראות רק את הקיר. מן המערה עולה דרך, תלולה, כלפי החוץ. עבור אותם צופים האור הטבעי לא קיים, לכן יש צורך במדורה שתפיץ את אורה.
"במקום בו יש כבוד ואהבה לטבע, יש שרות וולונטרי, כי האדם מקדיש עצמו לשרות חוקי הטבע באופן וולונטרי. כשאנו פוגעים בסביבה שלנו, אנו פוגעים גם באנשים, שהם חלק מהטבע. האדם שיודע שהוא חלק מהטבע, עובד עם הטבע…. לכל אחד יש אפיון מיוחד ושונה. כשהאפיונים הללו משותפים, נוצרת סולידריות. אם אנשים מצליחים לעזור זה לזה באופן וולונטרי, סדר סוציאלי שבו חסכים ועודפים הם בהרמוניה הוא אפשרי."
מאגיה, כפי שהייתה מובנת על-ידי האנשים, אינה על-טבעית או לא-טבעית. היא טבעית לחלוטין. אנו אומרים זאת כי אין דבר בטבע שאינו טבעי או על-טבעי, מעצם היותו בטבע. מה שקיים אלו דברים שאנו מכירים יותר או פחות טוב, דברים שנמצאים בהישג יד ונראים לנו טבעיים, ודברים שנמצאים רחוק ודורשים זמן ומאמץ, וכיום נראים לנו על-טבעיים.
הממלכות האבודות מזמינות אותנו לגלות מחדש דרך אחרת לחיות את חיינו. מעבר לשאלת ההוכחה הממשית לקיומן, הן משמעותיות משום שהן לוקחות חלק חשוב בתפקיד דמיוננו: הן מאפשרות לנו לחלום ולפתח את התקווה. אין הכוונה בבריחה לתוך עולם של חלומות וויתור על המציאות הקונקרטית, אלא, זוהי אפשרות לראות דוגמה של חיים וחכמה שגם אנחנו יכולים ליישם, על מנת לחיות טוב יותר.
עבור הפילוסוף, החיים הם הרבה יותר מלספק את גחמותיו של גופנו, יותר מרכישת מעמד מכובד בחברה, מעצמה או עושר, ואף יותר מרגשי חיבה אנושיים או הסתגרות בלימודים לשם חיפוש משמעותה החיים. החיים הם אסכולה, השלמה והקשה מכולן. גוף, רגשות ומחשבות הם כלים המסייעים לנו לעבור את המבחנים בשלב הלימוד הזה, המיוחד כל כך. הזמן הוא המורה הגדול, והאני הפנימי הוא התלמיד הצובר ניסיון לכל אורך קיומו.
אנשים חכמים מתרבויות שונות ידועים ביכולת שלהם להגיד בצורה פשוטה את מה שאיננו מצליחים לומר בהרצאות ובדיאלוגים ארוכים. הפשטות כלל אינה פשוטה להשגה! כדי שהמורכבות תיהפך לפשוטה, עלינו לשלב את כל החלקים השונים לקונספט אחד, גלובאלי. ואכן האחד יהיה תמיד קל יותר להבנה מאשר הרבים.
עוד משחר ההיסטוריה עסק האדם בשאלות אלו וגם היום הן עדיין מהדהדות בלבם של האנשים כעדות לחידה הבלתי פתורה של החיים. קוראים יקרים, אם השאלות הללו מהדהדות גם בלבכם, ולא רק כשאלות אינטלקטואליות, מתוך מבוכה אמיתית לנוכח חוסר תשובות מספקות, לנוכח צער וסבל אותו אתם מזהים סביבכם, לנוכח פליאה עצומה אל מול הקיים, אזי דעו כי יש לכם ירושה אנושית מפוארת, אתם לא לבד.
כשאנשים מנסים לתאר מדוע הם אוהבים מוזיקה, הם נוטים לפרט מה היא גורמת להם לחוש ואכן, למוזיקה יש שלל השפעות על תפקודי הגוף. מאמר זה הוא הצצה אל ההשפעות הפיזיולוגיות והנוירולוגיות המיטיבות שיש למוזיקה. *
אני מאשר/ת לעמותת ״אקרופוליס החדשה״ להשתמש בנתוני הרישום על מנת לקבל מידע תקופתי על פעילויותיה בדואר אלקטרוני, ולהיכלל ברשימת התפוצה. כמו כן באפשרותי לבטל את הרשמתי והשימוש בנתוני הרישום בכל עת על ידי שליחת הודעה אל הדואר האלקטרוני: info@newacropolis.org.il
כל הזכויות שמורות לאקרופוליס החדשה בישראל 2018 ©️