אילו היינו צריכים להרחיב בנושא ההיסטוריה של המאגיה ולדבר עליה מההתחלה, או לפחות מהזמן אליו אנו יכולים להגיע, ועד ימינו אנו, זה היה לוקח לנו המון זמן. יותר מהזמן שיש ברשותנו. לכן ננסה לעשות סינתזה כדי להסביר מה הייתה המאגיה של כל העמים במשך הזמן ואיך הם יישמו את המאגיה.
ניתן להסביר את המושג: מאגיה על ידי 2 מילים magna-ciencia (המדע הגדול).
המרכיבים של המאגיה
מה היו מרכיבי המאגיה עבור העמים העתיקים?
הדבר הראשון היה גורם הזמן, גורם שהינו קשה להבנה. לא ניתן להפוך אדם למאג או לחכם ב- 15ימים, וגם לא בחודש או בשנה. כדי להגיע להיות חכם, או כדי להגיע להיות מאג, היה צורך בזמן רב. זה היה תהליך ארוך, והאדם נדרש לעבור שינוי כדי להתפתח ולעבור אבולוציה.
גורם נוסף היה העבודה. אדם לא יהיה חכם רק מכך שאלוהים יאמר לו להיות חכם, וביום אחד הוא יכיר את כל האמיתות. יש צורך בעבודה, מאמץ, התמדה ומחויבות. מכאן נובע שיש צורך בזמן ועבודה יחד כדי להיות מאג, האדם צריך לעבור דרך של מבחנים כדי שיוכל לזהות את היכולת האמיתית שלו. אחד המבחנים הוא `דע את עצמך`. במאגיה העתיקה לא התקיימה היכרות עם הטבע ללא היכרות של אדם את עצמו, כחלק מהטבע. `דע את עצמך` זה לא רק לדעת מי אני, איך אני, מה אני עושה, מה אני אוהב, או מה אני לא אוהב. זהו תהליך של טיהור, בו צריך להכיר מעבר לחלק השטחי והחיצוני של האדם את החלק הטוב ביותר שלו. כדי להכיר את המיטב של האדם צריך טיהור.
גורם נוסף בתהליך של המאג היה, אפילו שזה נראה מנוגד לכך, השקט וההרהור. כאשר המחשבות שותקות והשאלות נרגעות, נפתחת צורה של חוש פנימי שמאפשרת לקלוט הבנה אמיתית, שקטה ועמוקה יותר.
גורם נוסף הכרחי במאגיה, הוא הנתינה והנדיבות. תלמידי המאגיה או מי ששאף לחכמה, היה מעביר הלאה את כל שלמד. לא הייתה מתקבלת על הדעת אנוכיות של הלימוד בלי להעבירו הלאה ולשתף.
תפקיד האוקולטיזם (הידע הנסתר), הקיים בתהליך המאגיה, הוא לדאוג לכך שהלימודים לא ישחקו בהעברה אלא ישמרו ואף ישתפרו. כל התהליך הינו הדרגתי, את החכמה יש להעביר רק ברגע שהאדם זקוק לה, ובעיקר ברגע שיוכל להבינה.
מבחינת המאגיה, החיים הם אבולוציה, התפתחות ולמידה. דרך המאגיה יכול כל אדם, לפי יכולתו, למצוא את המקום המתאים לו כדי להתפתח בצורה הטובה ביותר. אם תהליך התפתחות אישי זה התקיים בדרך המאגית, היה אז האדם שייך לדבר עצום שנקרא היקום.
משהו על ההיסטוריה
ניתן להתבונן כדוגמא על סין, ציוויליזציה עתיקה בת אלפי שנים, שככל שהארכיאולוגים חופרים בה יותר, כך מגלים עוד ועוד. בתקופותיה העתיקות של סין התקיים בה תהליך מיוחד של מאגיה. שני פילוסופים ומאגים גדולים שריכזו בלימודיהם את מיטב חכמתם הם קונפוציוס ולאו טסה.
קונפוציוס הינו האבטיפוס של המאגיה, הטקס, הסדר והארגון. הוא שם דגש על כך שהכול צריך להיות במקום ובמידה הנכונה. עבורו, כל מעשה של האדם, של החיים הינו כטקס שהאדם מקדיש לאלים. לכן, לא יכול להיות דבר שלא במקומו, לכל דבר יש סיבה ומשמעות. קונפוציוס מדבר על המאגיה של האיחוד והמאגיה של הטקס. נזכור שהמילה religion באה מהמילה re-ligare (לאחד), כמו שקונפוציוס אמר, אחדות בין הטקס האנושי לטקס האלוהי.
חכם גדול נוסף היה לאו טסה. הוא דיבר על המאגיה של הטאו. הטאו זה הדרך, שאינה דרך פיזית, או לדבריו: `הדרך זה הדרך ועוד משהו`. מהו הדבר הנוסף? זה פשוט, מישהו צריך ללכת בדרך, אחרת אין דרך. הדרך נוצרת תחת רגלי האיש ההולך, אז מתקיימת המאגיה של האבולוציה, של ההתפתחות.
גם מהודו ניתן ללמוד רבות. שם אנו מוצאים את הוודות המפורסמות (ספרי החכמה) ובייחוד הריג-וודה, שהיא העתיקה מביניהן. בריג-וודה מוזכרים טקסים שונים כגון הטקס בו מקדשים את האש, הניצוץ, האור שמסיט את האפלה. זהו העיקרון הראשון שאין לו צורה או שם, שלא יכול להיתפס על-ידי השכל האנושי, אבל למרות זאת זהו האור הראשון שמתבטא בעולם המוחשי.
בהודו קיימת דת, המוכרת לכולם – הבודהיזם. בבודהיזם קיים ביטוי למאגיה הפנימית. בודהא דיבר על הגלגל הגדול, אשר פעולות האדם ומעשיו מניעים אותו, כשהאדם ילמד את סוד הפעולה, הגלגל ייעצר. כל פעולות בני האדם מחוברות והן המזיזות את הגלגל. לכל פעולה -תוצאה. בודהא קרא לגלגל `גלגל החוק`, בו כל פעולה באה כתוצאה מהפעולה הקודמת ומובילה לפעולה הבאה. הכול קשור, דבר אינו נפרד או מנותק מהשרשרת.
בודהא היה מסביר כי המאגיה נמצאת כאן על-מנת שנוכל לעצור את הגלגל בשלב כלשהו. לעצור את הגלגל משמעו ללמוד את סוד הפעולה. ללמוד שהפעולה מתבצעת לשם הפעולה עצמה ולא למען פירותיה. הפירות יכולים לבוא או לא, והם יבואו, אבל לא הפירות צריכים להעסיק את האדם. כל עוד הציפייה לפירות קיימת, הגלגל ימשיך לנוע, וכל עוד הגלגל נע, האדם ממשיך להילחם, לסבול, לחלום.
בודהא לימד שיש מאגיה בשרשרת האנושית. כל בני האדם יוצרים שרשרת ענקית. בשרשרת הזאת כל אדם מחובר למי שמעליו ולזה שמתחתיו. וזה לא אומר שיש חוסר שוויון, כמו שהיום אנו מבינים `חוסר שוויון סוציאלי`, אלא זה משהו אחר. לכל אדם יש מורה אליו הוא צריך להתחבר כלפי מעלה, ויש לו גם תלמיד אליו הוא צריך להתחבר באהבה.
ואיך לא נדבר, אפילו בקצרה, על מדינת המאגיה, מצרים. השם של מצרים הוא כבר מאגי. השם הזה, המוכר לנו כיום, אינו השם האמיתי. המצרים קראו `קם` לאדמה שלהם, אחר כך היוונים קראו לה Egypt-מצרים. פירוש השם Egypt-חבוי, נסתר, מסתורי. במצרים הכול קסום ומאגי. מתקיים בה חיבור של המאקרוקוסמוס והמיקרוקוסמוס. במצרים מוצאים את כל נפלאות השמיים והאדמה בצורה שאפילו החלוקה הגיאוגרפית של המחוזות, השמות, הנילוס, נוצרו על פי סכמה שמיימית. הנילוס, נהר שהרודוטוס קרא לו `המתנה של מצרים`, לא היה נילוס יחיד. היה נילוס שמיימי ונילוס ארצי. אם המים זורמים למעלה הם זורמים גם למטה. אם העולם רועד למעלה, העולם רועד גם למטה. כמו האמרה: `כמו שלמעלה כך גם למטה`.
במצרים יש מאגיה שרואים לא רק דרך האלים הנצחיים, העמוקים והמיסטיים, אלא גם ברפואה, באמנות ובחלוקה של בני האדם בעבודה. אין פעולה שאינה מאגית. לחותרים, יש שיר מאגי הגורם למשוטים לנוע ביתר קלות. לזורעים יש שיר מאגי הגורם לזרע לצמוח ביתר קלות, לסתתים שיר מאגי הגורם לאבן להיחתך בדיוק במקום הנכון.
אין חגיגות סתמיות. לאביב, הקצב שלו, לקיץ, קצב משלו, וגם לחורף ולסתיו. המצרי למד את המאגיה שהבית בו הוא גר יכול להיות קטן ודל, יכול להיות מבוץ וקש, אבל הבית בו גרים האלים חזק, עשוי אבן ושורד את תופעות הטבע. עד היום מפליאות אותנו הפירמידות. אנו שואלים איך הקימו דבר כה מופלא. קיימות השערות שונות ומחקרים רבים לגבי הבנייה, אבל קיים דבר אחד, איתו אי אפשר להתווכח והוא שהפירמידות נבנו בעזרת המאגיה של עם שלמד להיות נצחי.
תרבות נוספת, ממנה הגיע זורואסטרה, שאחר כך התערבבה עם מנהגי פרס ומסופוטמיה, הייתה קשורה ל`מאגים העתיקים`. היה להם טקס מיוחד לשמש, שלצערנו עבר שחיקה. המאגים העתיקים קידשו את השמש, אך לא רק את השמש שנותנת אור וחום, אלא את השמש המרכזית, שמש של אמת, של צדק, שהיא מעבר לגוף הפיזי של השמש.
המאגים הסבירו כפי שלאדם, שהוא כה קטן, יש גוף ונשמה כה עמוקה וגדולה. לא ייתכן שלשמש, שהיא כה גדולה, הרבה יותר מהאדם, והרבה יותר מוארת מאיתנו, לא תהיה נשמה מאחורי אותו הגוף שמאיר אותנו. הם קידשו את הנשמה של השמש, למרות שהגוף שלה נותן אור וחום. הם קידשו את השמש, את האש, את קרני האור, וכל מה שהיה אמור לעבוד עם אור, חום, אש וחשמל. הם חשבו שליסוד האש יש מאגיה עמוקה העוברת ליסודות האחרים: האוויר, המים והאדמה, עד שבסוף האדמה הנשארת בידי בני האדם, נשארת מוצלת וענייה, אך עדיין מכילה מעט אש.
ואיך לא נדבר על יוון? אילו היינו צריכים לתמצת את הקסם של יוון במילה אחת, המילה הייתה יופי, הרמוניה. מיוון העתיקה ועד התקופה ההלניסטית, קיים חוש של יופי והרמוניה שלא רק נראה בדבר הפיזי אלא גם באדם שמחפש את היופי וההרמוניה, כי האדם שמחפש את היופי וההרמוניה לא רק מחפש את הצורה אלא את מה שמעבר לה. מהתקופות העתיקות של יוון קיים מיתוס המדבר על המאגיה של האדם- המיתוס של פרומתאוס . הוא נכנס לאולימפוס, גונב את אש האלים ונותן אותה לבני האדם כדי שגם הם יוכלו להבין.
מיתוס זה מבטא עקרון מאגי חשוב מאוד הקיים בסמליות של כל הציוויליזציות: האדם ישן, מפוחד וחסר הכרה. הוא חש עני, ללא עזרה ועצוב. עד שפרומתאוס, המסמל את ההורים של האנושות, יורד ומביא את האש, ניצוץ של חיים והכרה לאדם. הוא מסכן בכך את עצמו ומשלם כשהוא נקשר להר קאוקסו. פעולה זו מספקת את הנדיבות של פרומתאוס, כי בני האדם צריכים לחלוק את כס המלכות עם האלים.
קיימת עוד מאגיה ביוון במיתוס של אורפאוס והלירה בעלת שבעת המיתרים. הלירה אינה רק כלי נגינה, היא מייצגת את האדם ושבעת מרכיביו. זה האדם בעל שבע המאגיות, הלומד לכוון את המיתר במהלך האבולוציה שלו. לומד ליצור צליל ועוד צליל, עד שבסוף בפסגה של מהותו הפנימית מצליח ליצור את הלירה המאגית, היופי, הצליל והצבע המושלמים.
המאגיה של יוון מועברת לרומא, שמיוצגת על-ידי המילה מעלה (virtue).
המעלה באה מהמילה viril (גברי). ברומא להיות גבר, איש מעלה, פירושו לא רק להתלבש ככזה, אלא להיות וירטואוז, נקי, אציל, להיות הבעלים של כל אחת מהפעולות, להיות אחראי על כל מעשה. ברומא עבדו עם המעלה במקדש של ווסטה, עם האש שלא מאפשרים לה להיכבות. רומא ביטאה את המאגיה דרך המשפחה, הבתולות, האמהות, הנשים שהיו תהילת הבית, תהילת הגברים, הבעלים והבנים. נשים אלו שמרו על הטוהר ועל המעלה, כיוון שידעו לשמור על אש דולקת באופן תמידי.
גם באמריקה שלפני האדם הלבן, שלפעמים אינה מוכרת ונחקרת מעט, היו מאגיה ומאגים. הספרדים הראשונים שהגיעו הרגישו שהם הנכבשים בשל המאגיה שפגשו. הם חוו משהו מוזר, כוח עמוק.
ניתן להשוות את המאגיה בספרד עם מאגיות שכבר הזכרנו, כמו המאגיה של מצרים, יוון, רומא, שומר, סין, המאגיה שמאפשרת להרים פירמידות, לגלות שוב את הקשר הנסתר הקיים בין הריבוע הנשען על האדמה, הפנים המשולשים שעולים כמו להבות של אש והקדקוד כנקודה העליונה של האבולוציה.
גם בעולם הים תיכוני התקיימה מאגיה. כמה פעמים קראנו על הדרואידים ועל המקדשים שבנו בטבע. הכוהנים הקלטים היו יורשי המאגיה העתיקה שהקימה את הדולמנים, האבנים הענקיות שעדיין גורמות לנו לשאול איך הקימו אותן.
כמו כן, אפשר לדבר ארוכות על הקבלה, ולעסוק בהיבט נוסף של המאגיה: המאגיה של ההגשמה העצמית.
אילו היינו מתייחסים לסמליות המילים של ישו, היינו מוצאים בתוכן מאגיה. במילותיו קיימת סמליות נסתרת המתגלה לעיניהם של אלו המבינים, והינה מוסתרת בתוך סיפור פשוט ואינו מזיק מתחת לאפם של אלו שאינם מתבוננים מעבר לקליפה. כל אחד לוקח מהמילים האלו מה שהוא יכול, את המיטב עבורו. האם אין זאת מאגיה, האמירה של ישו על `הדגים- התלמידים`? הדגים האלה שממשיכים איתו בנהר החיים, ובאים לשתות את לימודיו.
מאגיה היום
המאגיה התקיימה תמיד. גם היום היא לא חסרה לנו. רק שעכשיו המאגיה שלנו מתבטאת לפעמים כאמונות טפלות. בלטינית אמונה טפלה superstition משמעה: הישרדות. אלה קונספטים שהצליחו לשרוד אבל אינם מושלמים, ומגיעים אלינו שחוקים. לפעמים נאמר משפטים כגון `לא לפתוח מטריה בבית`, `לא לעבור מתחת לסולם` שירשנו מהורינו או מהוריהם, והם מכילים עדיין מעט גישה מאגית.
ראוי לציין כי המאגיה, כפי שהייתה מובנת על-ידי האנשים, אינה על-טבעית או לא-טבעית. היא טבעית לחלוטין. אנו אומרים זאת כי אין דבר בטבע שאינו טבעי או על-טבעי, מעצם היותו בטבע. מה שקיים אלו דברים שאנו מכירים יותר או פחות טוב, דברים שנמצאים בהישג יד ונראים לנו טבעיים, ודברים שנמצאים רחוק ודורשים זמן ומאמץ, וכיום נראים לנו על-טבעיים.
המאגיה הינה אנושית, ונמצאת בלב כל אדם. אבל כמו עם מושגים אחרים, שעלינו לתת לה חיים וערך חדשים. איך נותנים למאגיה חיים? באותה צורה בה נותנים חיים לאנשים או לרעיון חדש. למושג המאגיה נותנים חיים כשנותנים לו אמונה, כשחוזרים לחקור וללמוד אותו. עלינו לחזור אל העבר לא כעבר שאינו שייך לנו אלא כעבר שלנו, כעבר של האנושות.
כמו שאמרו האנשים העתיקים, יתכן וקיימות מדרגות רבות, צורות שונות של מאגיה, מהקטנה והפשוטה ביותר ועד המסובכת- המאגיה של הכרת היקום, החוקים והשאלות המסתוריות. כל המאגיה הזאת שייכת לנו ונמצאת בידינו בכדי להפוך אותנו למאגים, לחכמים ובמילה אחת- לבני אדם עם הכרה.