מאמרים מאת תמר בן שושן

המיתוס של דמטר ופרספונה הינו ביטוי לחכמה עתיקה, המספרת על תהליכי חינוך וחניכה בין האלים לבני אדם, בין מורה לתלמיד, בין אדם לעצמו, בין נשמה לאישיות, בין אם לבתה.

כשאנחנו עושים מעשה, ולא משנה מה הוא – תיקון אוטו, קציצות, עבודה לאוניברסיטה, או נגינה – עם תשומת לב, כלומר, "שמים את הלב", עושים מעשה עם אהבה, הרי שזהו המעשה השלם. כך אנו חווים בתוכנו את האיחוד הפנימי בין מהות עליונה, מופשטת – האהבה, לביטויה בעולם החומר – המעשה.