69 שנים של עשייה פילוסופית בעולם

""אידאל בשם אקרופוליס החדשה" - מאמר מאת קרלוס אדלנתדו פוצ'אל - מנהל בינלאומי של אקרופוליס החדשה. הסבר מעשי אודות התנועה והאידאל שהיא מציעה לחברה לרגל 70 שנה להיווסדה.

ב-15 ביולי מתחילה השנה ה-70 לקיומה של "אקרופוליס החדשה". כפי שאומרים תמיד, 70 שנים עשויות להוות את כל חייו של אדם, אך הן מעטות מאוד כאשר מדובר בקיומו של אידיאל על פני האדמה.

"אקרופוליס החדשה" היא אידיאל שהתגלם במאה ה-20, השואף להישאר נאמן לעקרונותיו עד נשימתו האחרונה.

זהו אידיאל הנמצא בתנועה ומציג את עצמו לעולם בדמות בית ספר לפילוסופיה אזוטרית. המטרה הגדולה של אידיאל זה ניתנת לסיכום במשפט אחד: לפעול למען התחדשותה הרוחנית של האנושות.

מדוע רוחני? משום שהחומר אינו יכול להתחדש. החומר מופיע, עובר שינויים הנגרמים על ידי התנועה, מזדקן ונעלם. אך הרוח נשארת, והיא יכולה לשוב ולתפוס את המקום המגיע לה בזכות מלאה בתהליך האבולוציה של בני האדם.

התחדשות רוחנית זו מתבטאת ב"תיקון שמות", כפי שלימד קונפוציוס, כלומר בהעמקה ובשיפור של מה שכולנו נושאים עמנו מלידה. היא מורכבת מקציר הפרי הראוי למאמצינו המודעים להיות טובים יותר, ומהיכולת לתקן את המרכיבים שהידרדרו עם הזמן או עקב שימוש לא נכון. כוחה הגדול נובע מבפנים, שכן ההתחדשות קשורה קשר הדוק לחינוך, הנשען על ערכי הלמידה והניסיון.

האידיאל מדבר אלינו על רעיונות, ובמקרה שלנו – על רעיונות הנמצאים בקשר עם משהו עליון ויכולים לעמוד לשירות הזולת: ACRO – POLIS.

הרעיונות הגדולים המזינים את האידיאל האקרופוליטני – המופיעים בשלושת עקרונות היסוד, מתבטאים בכל תחומי תוכנית הלימודים שלנו. הם מתגלים באמצעות פעילות ההתנדבות שלנו וחודרים לכל הפעילויות האמנותיות והתרבותיות שאנו מציעים – הם הטוב, היפה, הצודק והאמיתי.

ההתקדמות לכיוונן קשורה להתחדשות הרוחנית של האנושות.

לפיכך, האידיאל של "אקרופוליס החדשה" הוא בעל אופי אבולוציוני, שכן הוא שואף להתקדם בהתאם למשמעות החיים.

למרבה הצער, אנשים אידיאליסטים רבים הוטעו או נבגדו על ידי כמה מ"אידיאלים מדומים" שהופיעו לאורך ההיסטוריה. מבחינה פילוסופית, כל מה שאינו מקרב את האנושות אל יעד ההתפתחות שלה, גורם דווקא לתוצאה הפוכה, כלומר מרחיק אותה מיעדה או, במקרה הטוב, מעכב את התקדמותה לעברו. אין במילים אלו גינוי גלוי, אלא הרהור על כך שאולי כינינו "אידיאלים" את אותן צורות חשיבה ופעולה, שבפועל אינן כאלה.

בנוסף, יש לקחת בחשבון כי כל רעיון זקוק לתרומה החופשית של בני האדם כדי להתממש. אך למרבה הצער, דווקא בני האדם הם אלה שאכזבו את הפרטים ואת העמים, גם בשל טבעם.

למרות קביעה זו, תמיד היו, ישנם ויהיו אידיאליסטים. זאת, מאותה סיבה שבני האדם, אף שהם מודעים לקיומם של אהבות נכזבות והכאב הבלתי נמנע הנלווה אליהן, ממשיכים להתאהב ולכוון את צעדיהם בחיפוש אחר אהבה אמיתית.

האמת היא שאי אפשר להתעלם מטבעם של האידיאלים והאידיאליסטים.

כאשר האידיאלים הם אמיתיים, הם מפעילים מעצמם כוח משיכה עצום אל העילאי. הם מסוגלים לייצר אנרגיה הדוחפת מלמטה ומושכת מלמעלה, המניעה ומעוררת השראה.

האידיאליסטים נושאים בליבם, באופן מולד, ייעוד גדול - לשרת אידיאל, שקיבלו על עצמם מרצונם החופשי. כוחו של האידיאל מופיע אצלם כרצון בלתי-ניתן לעצירה, לשיתוף פעולה עם עקרונותיו. רצון זה לעזור מתרחב ונוגע באותם אנשים העשויים להפיק תועלת מקיומו ומפעולתו של האידיאל שהם מייצגים.

כולנו יודעים ש"ייעוד" הוא נטייה פנימית עמוקה כלפי פעילות, מקצוע או אורח חיים ספציפי. קריאה (VOCATION- מהמילה הלטינית vocare) המעניקה משמעות והגשמה עצמית, ומספקת מוטיבציה לפעולה החורגת מעבר לחובה גרידא.

אך מלבד הידיעה על עצם קיומם של הייעודים, יש להיות מסוגלים לגלותם ולהיות אמיצים מספיק כדי להיאבק על מימושם.

האידיאל המכונה "אקרופוליס החדשה" הוא אידיאל המציע אפשרות להתחדשות רוחנית ואפשרות לגלות ולחיות את הייעוד האישי, המאפשר לנו להתקרב לפסגות הידע ולצעוד בהרמוניה עם משמעות החיים.

---