חוקרי מדעי המוח מגלים מחדש את "המרכבה של אפלטון"

המרכבה של הנשמה : בין הדחף, ההיגיון והשליטה העצמית בעידן הדיגיטלי

המרכבה של אפלטון

אוליבייה הוד (Olivier Houde), פרופסור לפסיכולוגיה ולמדעי המוח, טוען כי ילדי וילדות דור ה-Z (הדור שנולד בתקופה שבין השנים 1997-2012 לערך) שגדלו על משחקי וידאו וטלפונים סלולריים, פיתחו מיומנויות שכליות הקשורות לתגובות מהירות ולתהליכים אוטומטים, אך זה בא על חשבון מיומנויות אחרות, כמו חשיבה ושליטה עצמית.

מוחם של הילדים שנולדו בעידן הדיגיטלי הוא אותו מוח אנושי, אך הקשרים הפעילים בתוכו השתנו. מתוך השימוש במסכים ומהחיים באופן כללי, הילדים הללו "פיתחו" בגופם סוג של רכבת מהירה הדוהרת מהעין ועד לאגודל. הם משתמשים בעיקר בקליפת המוח הקדם-מצחית כדי לשפר מהירות בהחלטות ובטיפול רב-משימתי של רגשות. כל זה מתבצע תוך כדי פגיעה בתפקודים אחרים של אותו אזור במוח, תפקודים איטיים יותר, תפקוד של ריחוק, של סינתזה ושל היכולת להתמיד במאמץ שכלי מתמשך.

במוח האנושי פועלות 3 מערכות: הראשונה, מהירה, אוטומטית ואינטואיטיבית המופעלת בצורה משמעותית כאשר נעשה שימוש במסכים; השנייה, איטית יותר, לוגית ורפלקטיבית; והשלישית ממוקמת בקליפת המוח הקדם-מצחית ומאפשרת לבחור בין שתי המערכות הראשונות: הלב של האינטליגנציה. היא מאפשרת לעכב את המחשבה האוטומטית כשיש צורך במחשבה לוגית או במחשבה שדורשת התחשבות בערכי מוסר. זוהי העמידות של המחשבה. המשמעות של "עיכוב" היא עמידות. ילדי העידן הדיגיטלי צריכים ללמוד מחדש איך לעכב תהליכים כדי לחשוב יותר טוב.

עד שנת 2000 דיברו על שתי מערכות קוגניטיביות במוח: מצד אחד, המערכת של ז`אן פיאז`ה (Jean Piaget) של חשיבה רפלקטיבית, לוגית ומתמטית; ומצד שני המערכת שהתגלתה מאוחר יותר על ידי דוקטור דניאל כהנמן (Daniel Kahneman) שהיא מערכת היוריסטית, של מחשבות אוטומטיות-אינטואיטיביות שנמצאת בשימוש נרחב של הצעירים מדור ה-Z. בשנת 2002 קיבל כהנמן פרס נובל על כך שהראה בשנות ה-2000 ההתנהגות וההחלטות של המבוגרים אינה רציונלית באופן קבוע. הוא מסביר שהחשיבה האוטומטית מהירה מאד ושהמבוגרים אינם מספיקים להשתמש במערכת הרפלקטיבית שהיא איטית יותר ואנליטית. במילים אחרות, המערכת היוריסטית מהירה יותר ושולטת על המערכת הרפלקטיבית.

אוליבייה הוד מגלה כי קיימת מערכת שלישית במוח הקרויה מערכת "השהיית תגובה" (cognitive inhibition). ביכולתה של מערכת זו להפסיק את פעולתה של המערכת היוריסטית ולהפעיל את המערכת של החשיבה הרפלקטיבית. מערכת שלישית זו יכולה לעורר באדם סקרנות, את החשיבה על איך למצוא פתרון, ספקות, פחד לעשות טעויות, כלומר, רגשות בסיסים המשתלבים עם תהליך החשיבה ומאפשרות להעמיד סימני שאלה. המדענים הוכיחו שהמוח לא מפריד בין רגש לחשיבה, ולכן צריך לדעת להשתמש ולווסת את כל המרכיבים.

אוליבייה הוד משווה את שלושת המערכות של המוח עם המרכבה של אפלטון. לפי אפלטון הנשמה שלנו תלויה בשלוש מערכות:

אפיתימטיקון (Epithymeticon): ממוקמת בבטן התחתונה. היא המערכת של התשוקות והדחפים (זה מתייחס למערכת היוריסטית)

נוס (Nous): ממוקמת בראש, והיא המערכת של החשיבה הרציונאלית.

אפלטון סבר ששתי המערכות הללו יכולות לסתור זו את זו, ואז מכריז על מערכת שלישית:

טימוס (Thymos): מערכת של אומץ ושל רצון, הממוקמת בלב.

אפלטון משווה את המערכות הללו למרכבה בעלת כנפים, המרכבה של הנשמה. מי שמסיע את המרכבה זה הנוס, שנוהג בשני סוסים: אחד שחור ויצרי (אפיתימטיקון) והשני לבן וממושמע (טימוס). אפלטון הבין את חשיבות שליטתו של הסוס הלבן על הסוס השחור והיצרי, בכדי לעלות את הנשמה לשמים.

זהו הבסיס של כל לימוד פילוסופי.

התפקיד של הפילוסופיה היא לנצח את התשוקות כדי להעלות את הנשמה, וברוח ההתעלות הזאת אני מאחל לכם התחלה מעולה של השנה החדשה.