כמו בכל שנה, גם השנה ציינו את יום הפילוסופיה הבינלאומי, באירוע מקומי משלנו.
שנת 2020 היתה שונה מכל מה שהכרנו, שונה מכל מה שיכולנו לדמיין.
שנה אחורה, בנובמבר 2019 יצאנו כ-300 איש לצעדה בעמק המעיינות, חווינו את הדרך הפילוסופית שאנו חיים דרך הרגליים, דרך הטבע, דרך המפגש האנושי והאחווה שלנו.
השנה נפגשנו, איך לא, דרך מסכים.
כל אחד בריבועו, בביתו, ב״זומו״, אבל עם אותה אש בוערת בלב, אהבת החכמה.
היות שהתקופה הזו שונה כל כך מכל מה שיכולנו לדמיין לפני שנה (נדמה שעברו מים רבים מאז הצעדה ההיא, ולא רק שנה), ביקשנו השנה לשאת את הקול שלנו בצורה ברורה, אל העולם.
כי לפעמים נדמה שכשהצורך ההישרדותי נוכח, הפילוסופיה הופכת להיות מותרות.
כי מה יש לדבר על חכמה, כשאנשים מחפשים מקורות פרנסה, מתמודדים עם מחלה, עם פחד, עם פוליטיקה ועם צורך בשינוי מיידי?
הפילוסופיה נשמעת כמו משהו מנותק לגמרי. לא רלוונטי.
אבל מי שחי את החיים הפילוסופיים, באקרופוליס החדשה ולא רק, יודע שאין דבר נחוץ יותר, בוער יותר, נדרש יותר, מגישה פילוסופית לכל הבלגן הזה שנקרא החיים שלנו.
האם נצליח להעביר את המסר?
זרעים של אור
כספת הזרעים העולמית היא פרוייקט מיוחד, מאגר שנמצא בסְבָאלְבָּרְד הרחוקה שבנורבגיה, ובו למעלה ממיליון סוגי זרעים שמהם יכולים להתפתח מיני סוגי מזון שונים. הזרעים שמורים בתנאים מיוחדים כדי לשרוד תקופות עולמיות קשות, כדי שיהיה ממה להתחיל כשכל מה שאנו מכירים היום כ״העולם שבו אנו חיים״ ייגמר.
בהשראת מחסן הזרעים הפיזי, בחרנו לציין את יום הפילוסופיה השנה (אנחנו קוראים לזה ״יומה״) תחת הכותרת ״זרעים של אור״ כמטאפורה לזרעים שהיינו רוצים לשמור עם הכלי הפילוסופי, כדי להעבירם הלאה. אלה לא זרעים פיזיים, אלא רעיונות וערכים שאנחנו מנסים לתרגל ולחיות, משום שאין דרך אחרת להעביר הלאה, למעט להפוך להיות הדבר עצמו. להפוך להיות אהבה, כוח רצון, חמלה, נדיבות, תקווה, סובלנות ועוד ועוד.
איך?
על ידי תהליך ארוך, חיים שלמים ואולי יותר, של מבט אל השמים זרועי הכוכבים, הסרת הצעיפים מעל המסתורין הגדול של הקיום שלנו, ניסיון בלתי נגמר להיכנס פנימה אל עצמנו, להכיר את עצמנו טוב יותר, לפענח את מי שאנחנו, בני אדם, לזהות את הכוחות הקיימים בנו, ואת כל זה להפוך לתהליך של חינוך עצמי, כדי להשתנות, להתקלף, להסיר, להפוך להיות כל אחד מאיתנו זרע קטן שמאיר, ומכאן – להשפיע ולשנות.
ב"יומה" נפגשנו, וירטואלית, כ-300 איש מכל רחבי הארץ, ופגשנו אחד את השני – אנשים שעוסקים במקצועות שונים, מגילאים שונים ומגדרים שונים, ושיתפנו בחוויית החיים עם הגישה הפילוסופית.
פגשנו אנשים שונים בסיטואציות שונות שחיים את העומק של הפילוסופיה ולכן החיים שלהם נעים סביב מרכז של צעידה בדרך ואיתה תהליך מתמשך של התעוררות.
התהליך הזה משנה את חוויית החיים שלנו. גם אם ״מבחוץ״ אנחנו אנשי חינוך, יוצרים, אמנים, עובדים סוציאלים, אנשי כפיים או כל מקצוע אחר, ״מבפנים״ ה״תדר״ משתנה מלהיות קורבנות של נסיבות, מושפעים, לכאלה שמנהלים את נסיבות חייהם, משתמשים בנסיבות חייהם כהזדמנויות ללמידה והתפתחות… ומשפיעים.
האם יש שינוי דרמטי מזה? נדרש מזה?
זה לא שינוי שקורה ביום, זוהי לא מהפיכה של שנה אחת, זהו תהליך איטי, מתמשך, שעובר דרך אדם, אדם, נשמה, נשמה, ומהם – לקבוצות קבוצות של אנשים, ומהם – לחברה, ומשם – לעולם.
כן, אנחנו מאמינים שעם הגישה הפילוסופית אפשר לשנות את העולם.
ולמעשה, אולי זהו השינוי היחיד שהוא עמוק ואמיתי, מתמשך, בלתי הפיך ובר קיימא.
ומאוד מאוד דרמטי.
נדרש, אפשרי ומשנה חיים.
ביקשנו דרך מסכים וקוביות, להעביר השנה את הנחיצות שבפילוסופיה המעשית, זו שאנו יכולים לחיות אותה כל יום, כל אחד וכל אחת, בכל מקום בו נהיה ובכל נסיבות חיים.
כשסיימנו את היום, צפינו בסרטון שמסכם חודש נובמבר של פעילויות של נדיבות ועשיה בשמונת הסניפים שלנו שפרוסים ברחבי הארץ, אבל יותר מכך, חיים שלמים של גישה.
אנו לא מציינים פילוסופיה רק יום אחד, אלא כל יום, אנחנו משתדלים לתרגל ולחיות חיים פילוסופים.
אני מקווה שבשנה הבאה נוכל שוב להיפגש, שאת "יומה" 2021 נציין עם חיבוק אמיתי ומפגש פיזי, אבל אין לדעת מה החיים יזמנו לנו, ולכן, בכל מקרה, אנחנו ממשיכים, כך או אחרת, עם הכלים שיש בידינו, בצניעות ועם התמדה, כמו שהיו תמיד פילוסופים לאורך ההיסטוריה, בתקופות מוארות ובעיקר באלה החשוכות, אנחנו נמשיך, לחיות, לזרוע ולנסות להאיר בכל מקום בו אנו יכולים.