הספר "הארי פוטר ואבן החכמים", שיצא לאור בשנת 1997, הפך להצלחה מיידית. הוא סימן את ראשיתה של סדרה בת שבעה ספרים, אשר תורגמה ללמעלה מ-60 שפות בכל רחבי העולם, ונמכרה ביותר מ-450 מליון עותקים.
בעקבות הצלחת הסדרה הפכו הספרים גם לסרטים שוברי קופות.
ההתלהבות סביב הספר אינה שוככת גם 20 שנה לאחר צאתו לאור, וסרטים נוספים מופקים עד היום והופכים גם הם לשוברי קופות מיד עם צאתם לאקרנים. בנוסף, הפך עולמו של הארי פוטר כר פורה למחזות, סיורים, כתיבת מעריצים ואינספור מוצרים, תחפושות, תלבושות ומשחקים הנושאים את שמו.
מה יש בהארי פוטר אשר שובה את דמיונם של קוראים רבים ומגוונים כלכך? מה יש בסיפור, המסוגל לגעת גם בילדים צעירים וגם במבוגרים, במיליוני אנשים המגיעים ממדינות שונות ומרקעים שונים?
העלילה בקצרה
סדרת "הארי פוטר" מספרת את סיפורו של הארי, ילד המתחיל את הסדרה כשהוא בן 11. הוא חי אצל דודיו, ואלו מספרים לו כי הוריו נהרגו בתאונת דרכים כשהיה תינוק. הוא חי בתנאים עלובים ומשפילים, אך בגיל 11 הוא מקבל מכתב המבשר לו כי התקבל לבית ספר יוקרתי לכישוף ולקוסמות. מתברר להארי כי הוא נצר למשפחת קוסמים, וכי הוריו נרצחו למעשה כאשר לחמו בקוסם האפל וולדמורט, שניסה להשתלט על קהילת הקוסמים. הארי מצטרף לבית הספר, פוגש שם חברים נאמנים ומגלה כי המלחמה עם הלורד וולדמורט ותומכיו אוכלי המוות עדיין נמשכת. לאורך הסדרה מתפתחת דמותו של הארי פוטר, והמלחמה מול הלורד וולדמורט הולכת ונעשית מוחשית ועוצמתית יותר. בספר האחרון בסדרה מכריע הארי פוטר את הלורד וולדמורט ומשיב לעולם הקסם את השלום והטוב שאפיינו אותו בעבר.
ז’אנר הפנטזיה האפית
סדרת ספרי "הארי פוטר" שייכת לז’אנר הפנטזיה האפית. זהו תת-ז’אנר בתוך ז’אנר ספרות הפנטזיה, המתרחש בעולם המקביל לעולם שלנו. זוהי ספרות שהיא אפית באופייה, כלומר מתארת עלילות רחבות היקף, ובדרך כלל עוסקת במאבק בין הטוב ובין הרע. כל ספר בז’אנר בונה עולם שלם משל עצמו, עם אפיונים פנטסטיים כמו פיות, גמדים, כישוף ומסעות.
הגיבור או הגיבורה בז’אנר הפנטזיה האפית הוא בדרך כלל יתום, ובעל כישורים יוצאי דופן שהוא אינו מודע להם. במהלך הסיפור מגלה הגיבור את עברו ומבין כי יש לו ייעוד בעולם. הדרך להגשמת הייעוד כוללת פעמים רבות מפגש עם מורה זקן וחכם, אשר מספק לגיבור עזרה ועצה.
מול הגיבור עומדת דמות של רשע אשר מאיים על הגיבור ועל עולמו, והמוטיב החשוב ביותר בז’אנר הוא המוטיב של ההבחנה בין טוב ורע, והבחירה בטוב אשר דורשת מאמץ, כאב, קורבנות אישיים והליכה נגד הנוחות האישית – אך בסופו של דבר הבחירה בטוב היא זו שמטה את הכף ומצילה את עולמו של הגיבור.
מיתוס הגיבור
משחר היותו, יצר האדם מיתוסים. כבני אדם אנו יצורים המחפשים משמעות, ולכן יש לנו סיפורים המאפשרים לנו למקם את חיינו במערכת רחבה יותר, ומעניקים לחיינו ערך ומשמעות. המיתולוגיה מאפשרת לנו לחיות את חיינו בעוצמה רבה יותר. תפקידה הוא לעזור לאנשים למצוא את מקומם בעולם ואת הכיוון האמיתי שלהם. כיום משמשת המילה "מיתוס" לציין דבר שלא היה ולא נברא. אך בעולם העתיק, מיתוס היה אירוע שבמובן מסוים קרה פעם אחת, אך למעשה הוא שב וקורה כל הזמן: מיתולוגיה היא צורת אמנות המביעה ערכים שהם על-זמניים.
מיתוס לא מעניק לנו מידע היסטורי אמיתי – אלא תובנה חדשה על המשמעות העמוקה ביותר של החיים. הוא גורם לנו לשנות את דעותינו ורגשותינו, מעניק לנו תקווה ומאפשר לנו לחיות חיים מלאים. מיתוס הוא למעשה מדריך לחיים. כאשר אדם חי את חייו כשהוא מחובר למיתולוגיה ולמשמעות שהיא מעניקה, מציאות חייו יכולה להתעלות מעל למשמעות היומיומית שלו, והאדם יכול לחיות את חייו בהתלהבות, בהתעלות ובעומק.
בספר "הגיבור בעל אלף הפנים" מאת ג’וזף קמפבל חקר המחבר מיתוסים מעשרות תרבויות קדומות, ולאור מחקרו הוא טוען כי קיימת תבנית אחת ויחידה של מסע-גיבור, וכי דפוס מכונן זה משותף לכל תרבויות העולם, ומתבטא במיתוסי הגבורה השונים שלהן. מיתוס הגיבור מופיע באחידות כה רבה במיתוסים של תרבויות העולם, עד כדי כך שקמפבל מכנה אותו "המונו-מיתוס" – המיתוס האחד, זה שמתבניתו נגזרים כל המיתוסים וכל מסעות הגיבורים, בכל התרבויות.
חקר המיתוסים מצביע על הצורך המהותי של האדם במיתוס הגיבור. מיהו הגיבור על פי המיתוסים? לאו דווקא זה שיש לו כוחות על-טבעיים, אלא זה שנוטל את היוזמה, ובכך הוא הופך לגיבור. הוא משלים בכוחות עצמו משימה שנראית בלתי אפשרית, בכוח רצונו ואמונתו. אם נעביר את שפת המיתוס לשפת הפסיכולוגיה, הרי שמיתוס הגיבור מלמד את הקוראים כי משימתו הראשונה של הגיבור היא לפרוש מזירת העולם החיצוני אל עולם השפעות הנפש, שהוא משכנם האמיתי של הקשיים (הקשיים שעליהם מסופר במיתוס, אותם "דרקונים" שהגיבור הדמיוני צריך להביס). דרך הניצחון של הדמות המיתית לומדים הקוראים כי עליהם לברר את הקשיים, להשיב להם מלחמה ולכבוש אותם.
הגיבור הוא אותו גבר או אותה אישה שהצליחו לגבור על מגבלותיהם האישיות, ומכיוון שלמדו כי אפשר לבחור להתגבר על הקשיים, הם יכולים לחיות חיים בריאים, חופשיים, חיים של בחירה חופשית ושל מימוש הפוטנציאל האנושי שבהם.
הארי פוטר כגיבור
דמותו של הארי פוטר כגיבור מובנית ראשית כול על ידי כך שהארי הוא ילד רגיל. אדם פשוט, ממש כמונו. אלא שמה שאיננו רגיל בו, הוא ההתעוררות שלו לערכים של צדק, טוב ואמת. הערכים הללו נמצאים כולם בתוכנו, מעצם היותנו בני אדם ובנות אדם – אך אצל רובנו הם מצויים במצב גולמי, מצב פוטנציאלי שטרם יצא מהכוח אל הפועל. המפגש של דמות הגיבור עם חוסר צדק, עם רוע, עם שקר – מניע אצלו תהליך של היזכרות באותם ערכים נצחיים, התעוררות אל רוח האדם והגשמה שלה בעולם.
אל מול הרוע ניצב הטוב, אל מול חוסר הצדק ניצבת האמת, אל מול הפחד ניצבת האהבה ואל מול המוות – ניצבים החיים. הארי הוא ילד רגיל, שכל מבוקשו היה לחיות חיים רגילים, ללמוד בבית הספר ולבלות עם חבריו. אלא שכאשר מתגלה להארי דבר קיומו של קוסם האופל וולדמורט, מתעוררת בתוכו התכונה החשובה ביותר של הגיבור, זו המגדירה אותו בכל המיתוסים המכוננים של העולם: ההבנה כי אי אפשר לחכות שמישהו אחר יעשה את העבודה עבורנו. אנחנו אלה שצריכים לקום, לוותר על חיינו הנוחים ולפעול למען מה שיש לפעול – למען הטוב, למען הצדק.
כמעט בכל ספר בסדרה מנהל הארי שיחות עם דמבלדור, המנטור הזקן והחכם שלו, ובהן הוא מבקש מדמבלדור לוותר על הקרב ולשוב לחייו הרגועים. אך ממש כמו ארג’ונה הגיבור במיתוס ההודי העתיק "הבהגווד גיטה”, המבקש עצה מקרישנה החכם, ממש כמו בילבו באגינס בספר "שר הטבעות" המבקש עצה מגנדלף החכם, גם הארי מבין שאין לו ברירה אלא להילחם. הרוע הגיע לפתחו, וגם אם הוא מרגיש שהוא לא חזק מספיק, לא ראוי מספיק, או לא מסוגל, עדיין הוא זה שצריך להילחם כי אין אף אחד שיכול לעשות זאת במקומו.
גבורתו של הארי אינה נמדדת בערכים חיצוניים; הוא איננו חזק במיוחד, חכם במיוחד או אפילו טוב באופן מושלם. אבל האתיקה האנושית הנולדת בו, ובמיוחד הבחירה בטוב – שאיננה בחירה חד פעמית אלא בחירה שהארי נאלץ לעמוד מולה שוב ושוב, ולבחור בכל פעם באפשרות הפחות נוחה, אך הנכונה והצודקת – היא זו שהופכת אותו לגיבור.
סיכום
בוודאי קיימות סיבות רבות מדוע הפך הארי פוטר לגיבור אהוב כל כך על ילדי העולם. אך לטעמי, הסיבה העמוקה מכול היא אותה כמיהה נושנה לצדק, לאמת ולטוב; וכאשר אנו – ואין זה משנה אם אנחנו בוגרים או ילדים – פוגשים סיפור המבטא את הערכים האנושיים המהותיים האלה, הוא מהדהד בנו גם מבלי שנדע להסביר מדוע. אנו נמשכים אליו, מזדהים איתו והוא מאפשר להכרתנו להתעורר לרבדים אנושיים גבוהים, להתעלות אל מעבר ליומיומי ולחוש את הגיבור שבתוכנו, פועם ומבקש את הצדק, מבעד לאלפי השנים שחלפו מאז סופרו המיתוסים הראשונים. ממש כאילו היינו ילדים היושבים סביב מדורה ומאזינים לזקן השבט או לשמאנית, המספרים לנו על הטוב והנכון בעולם.