אמרה ידועה היא, שכל מה שנולד חייב למות. ספר זה מתאר את תהליך הדעיכה של הציביליזציה המערבית; דעיכה מוסרית, אינטלקטואלית ורוחנית. אף כי אין ביכולתנו למנוע זאת, הספר אינו מציג נבואת זעם, אלא משרטט תהליך טבעי ואת האפשרות להגיע אל פריחה תרבותית מחודשת.
כשם שהפוליטיקה במהותה מאפשרת לחשוף את הצדק, כך האמנות מאפשרת לחשוף את היופי. בני האדם אינם רואים עוד לנגד עיניהם אידיאל אנושי משותף. ספרו של פייר פאולין מבקש לבדוק, האם האמנות יכולה להצליח, במקום בו נכשלה הפוליטיקה, ולהזכיר לבני האדם את מהותם האנושית המשותפת.
יותר מאשר העניין בצילום, ספר זה מקדם פילוסופיה, דרך עינית המצלמה. עבור פייר פאולין, צלם ופילוסוף, אלו אינן דרכים נפרדות, אלא ביטויים שונים של אותו חיפוש אחר החכמה, המבטאים את עצמם ביופי ובאסתטיקה, שכן הצילום מאפשר לכל אחד ללכוד רגע של מציאות ובו מהות של אמת.
ספר זה מכיל שאלות הנוגעות לנושאים המשמעותיים ביותר בחייו של האדם: אהבה, אושר, ייעוד, חיים ומוות. התשובות מבוססות על חכמה עתיקה מתרבויות שונות, כמו בודהיזם, יהדות, הינדואיזם ויוון העתיקה. חכמה זו רלוונטית גם לחיינו כיום, כיוון שטבע האדם לא השתנה במרוצת השנים.
