המחשבה הסימבולית
- פרננדו שוורץ
- 24 במאי
- זמן קריאה 3 דקות
סיכום הרצאתו של פרננדו שורץ שניתנה בספרד בנובמבר 2022
תרגום: אפי ריין
בהרצאתו, מתאר פרננדו שוורץ את הרעיונות המופיעים בספרו "ההסתרה של המקודש – המשבר הסמלי של העולם הממשי", שנכתב בצרפתית ותורגם לספרדית.
שוורץ חוקר את נושא הסמלים המקודשים בתחום המכונה בצרפת "האנתרופולוגיה של הדמיון", או כפי שהוא מכונה בארצות הברית, ה"אנתרופולוגיה הקוגניטיבית".
הדמיון היא יכולת בסיסית של האדם שקודמת לכל, מאחד שבתהליך ההתפתחות האנושית האדם קודם דמיין, ורק לאחר מכן חשב ופעל.
שוורץ מסביר את המושג "סמל" ('סימבול'): מילה המתארת דבר אחד קונקרטי אך מקבלת משמעות אחרת שהיא מעבר למשמעות הרגילה. לדוגמא, האש היא סמל של אור, הבנה ואינטליגנציה, אך גם של תשוקה והרס.
הסמל חי בדמיונו של האדם, הוא מכיל בתוכו משמעויות שיכולות להיות סותרות, ויש באפשרותו לתאר משהו שהוא מעבר לנראה.
האנתרופולוגיה שחוקרת את הקדושה אינה מתייחסת רק לדתות. הקדושה קיימת בכל חברה אנושית, מאחר שהאדם זקוק לדבר מה הנמצא מעבר לפשטותם של החיים היומיומיים, דבר מה שאסור להפר. בדמיונו, מייחס האדם לדבר המקודש הזה, חשיבות גדולה הרבה יותר מאשר לדברים הרגילים, היומיומיים.
אנתרופולוגיה זו מבקשת לחקור ולהגדיר חוקים כללים של האדם המייצר סמלים, עושה בהם שימוש, ואף חווה חוויות של קדושה באמצעות הכרתו.
זוהי אנתרופולוגיה המתמקדת בסמלים ובמיתוסים המביאים את האדם להכיר את עצמו ולגלות את עצם קיומו וגורלו.
המשבר של החברה האנושית החל כתהליך של רציונליזציה, של הפרדה בין הרגש לשכל, תהליך המבטא את ההבדל בין החברה המודרנית לחברה המסורתית. הרגש מודחק לממד שאינו מודע ויוצר בעיה גדולה, מאחר שאנו כבר לא חיים בתקופה המודרנית שבה האמינו בחשיבה הרציונאלית. אנו חיים בתקופה פוסט-מודרנית שבה החשיבה הרציונאלית מתה, ומה שקובע היום הוא מה שאנחנו מרגישים. נותרנו עם ההפרדה בין הרגש לשכל, ואדם המבקש לבטא את מה שהוא מרגיש, עושה זאת בצורה בלתי מבוקרת ואלימה. זוהי בעיה חמורה כשהאדם מגבש את הדעות שלו רק דרך הרגשות.
החברות בימינו אינן עושות שימוש במיתוסים ואינן מייצרות תמונה משותפת שהייתה יכולה ליצור אחדות בין המחשבה והרגש של כל החברה.
החברה המודרנית סילקה את השימוש בסמלים ובממד הלא מודע, בטענה שאלה הן פנטזיות שאינן חשובות. אבל הסמלים והקדושה ממשיכים להתקיים בצורה נסתרת בחיי היומיום שלנו. הם מושלכים לחיים שלנו, רק שאינם מעובדים. לדוגמא: בהרצאה מוצגת תמונה ובה חזית של פאב אירי בשם "Temple bar". על הקיר מופיעה תמונה של מרילין מונרו. כלומר, שם המקום מרמז על מקדש. ומי היא מרלין מונרו? היא האלה אפרודיטה. ברור שמי שמגיע לפאב הזה מחפש אהבה, הרמוניה ויופי.
שוורץ העניק דוגמא לביטוי של המשבר החברתי בימינו: מקרה שארע בצרפת ופורסם במהדורת החדשות לפני כ-10 שנים, בו חבורה של צעירים מנעה את כניסתה של המשטרה לאחת מהערים הסמוכות לפריז. עיתונאים שבאו לראיין את הצעירים שאלו אותם מדוע הם חסמו את המשטרה שביקשה להציל אדם שהיה זקוק לעזרה, ושלא היה לה שום דבר נגדם? מנהיג הצעירים השיב שהמשטרה ביקשה לעבור דרך השטח שלהם מבלי לבקש רשות ולהגיע עמם להסכם כלשהו. כלומר, בדמיונו של אותו צעיר ממשלת צרפת והמוסדות של המדינה אינם קיימים. אין אנו מדברים על שבט אינדיאני באמזונס המגן על הטריטוריה שלו ושיש להתקרב אליהם בחשש, להביא להם מתנות ולהתחיל לתקשר איתם בהדרגה. אנחנו מדברים כאן על צרפת, ולא על שבט פרוע.
זאת אומרת שבהיעדר דמיון משותף, ישנו פיצול של הדמיון (של תפיסת המציאות). אם לא מעניקים לנוער את הממד הסמלי המיתולוגי והמקודש לו הם זקוקים, אז הם מייצרים אותו בעצמם.
עכשיו למשטרה ולשופטים קשה מאד להמשיג לצעירים שהם לא נמצאים בשטח שלהם, מאחר שזה קרב סמלי ולא קונספטואלי. מדי השוטרים, הרכבים שלהם וכל סמלי השלטון אינם מייצגים דבר בעולם הדמיון של אותם צעירים. להפך, הם מייצגים בעבורם משהו שמונע מהם את החופש.
בהרצאתו, מביא שוורץ דוגמאות והסברים רבים נוספים.
את הרצאתו מסיים פרננדו שוורץ עם המלים: "זה מה שרציתי לומר לכם, ושכל אחד יעשה מה שהוא יכול".
