הומו ספיאנס, אנושות אחת

מדע, אבולוציה ותרבות מצביעים על אמת אחת: כולנו בני אדם, כולנו יחד

מגפת הקורונה הדגישה שוב את האחדות של האנושות. הנגיף הדביק במחלה את כל הקבוצות האתניות, בכל החברות ובכל המדינות, באופן שווה. הווריאנטים השונים של נגיף הקורונה, שהתגלו בחלקים מסוימים של כדור הארץ, התפשטו לכל עבר וכך גם אסטרטגיות הלחימה והמלצות המניעה, שפעלו על כולם בצורה דומה. החיסונים היו יעילים ברמות דומות בכל המדינות. כל זה מראה, ששמונת מיליארד בני האדם המאכלסים את כדור הארץ כיום, הם אנושות אחת.

במשך עשרות שנים, המדע היה ברור וקטגורי: כל בני האדם החיים על הפלנטה כיום הם חלק ממערך גנטי אחד- טקסון* יחיד, שנקרא על ידי מדענים הומו ספיאנס, ללא חלוקה לתת-קבוצות מובחנות. אין גזעים, קבוצות אתניות או שבטים, שלהם תכונות ביולוגיות או גנטיות שונות מהשאר ומה שמכריע אף יותר הוא, שאין גזעים, קבוצות אתניות או שבטים, שהתפתחותם האבולוציונית שונה. אין בני אדם עליונים או נחותים. מנקודת המבט של התפתחות המינים, אין בני אדם מתקדמים יותר מאחרים.

יש לזכור עובדה זו ברגע ההיסטורי הנוכחי, בו מטאטאים אידאולוגיות של עליונות מן העבר ומחליפים אותן בגרסאות מעודכנות. מנקודת המבט של המין שלנו, אין שום טיעון מדעי התומך ברעיון, שחלק אחד מהאנושות טוב מן האחר.

גנטיקה היתה אחת מענפי הביולוגיה, שסיפקו את ההוכחות הבלתי ניתנות לערעור לאחדות האנושות. בשנת 2003 הסתיים 'פרויקט הגנום האנושי', שהצליח לזהות את הרצף המלא של הד.נ.א האנושי. לשם כך נעשה שימוש בד.נ.א של גברים ונשים ממוצא אפרו-אמריקאי, סיני, אסיאתי, לטיני ולבן. זוהו כמעט 30,000 גנים המאפשרים את היווצרותם של בין 250,000 ל-300,000 חלבונים שונים. אפשר לומר שמדריך ההוראות הגנטי שלנו מכיל 3,055 מיליון אותות וכל אדם חולק עם אחרים 99.99% מאותו קוד גנטי. רק 1,250 נוקלאוטידים, מפרידים בין אדם אחד למשנהו.

לכן, אין מחסום גנטי לרביה בין שני בני אדם כלשהם. כשלשני הורים יש את המחסום הגנטי הזה, גם אם הם דומים מאוד מבחינה מורפולוגית, הצאצאים שלהם יהיו עקרים. זה לא קורה בקרב בני אדם של ימינו. הצאצאים של שני בני אדם, שנלקחו באקראי מקרב האנושות כולה, הם ברי-קיימא מבחינה רבייה (אם לא קיימות כל נסיבות פתולוגיות אחרות).

אחדות זו קורית גם בחשיפה לפתוגנים. אם כל הדברים שווים, מה שגורם לפתולוגיה אצל כל פרט יכול לגרום להשפעה דומה אצל פרט אחר, בלי קשר למוצאו.

התגובה הפיזיולוגית של קבוצות אנושיות שונות המותאמות, לתנאי סביבה שונים (למשל התנאים הקיצוניים של אזורי צפון סיביר או המדבריות הלוהטים של דרום מערב אפריקה והמגוון הגדול של אזורים המיושבים על ידי בני האדם בין שני אזורי הקיצון), אינה תוצאה של הסתגלות אבולוציונית.  כפי שהוכח- אין הבדל גנטי. יש הבדל אפיגנטי**, כלומר סביבות שונות מולידות ביטויים מגוונים של אותו גנום.

מצד שני, יותר ויותר ידוע על חשיבותו של ה'מיקרוביום האנושי', כלומר הקהילה העשירה והמגוונת מאוד של מיקרואורגניזמים המאכלסים כל אינדבדואל ומאפשרים התאמה גמישה רבה. כיום, כל אינדבדואל כבר מוגדר כ'הולוביונט', כלומר, אורגניזם שבו מתקיימים יחד שפע של מינים אחרים, בעיקר חיידקים ווירוסים, הקשורים באופן הדוק זה לזה ולאינדבדואל שהם חלק ממנו. מצב בריאותם והסתגלותם לסביבה, הינו תוצאה של מערכות יחסים אלו. לכן, איננו עוסקים בעובדות המבדילות בין בני אדם, שמיוחסות למאפיינים האינהרנטיים של כל אחד.

עכשיו, כשאנו מדברים על אנושות אחת, אין פירוש הדבר אנושות אחידה. בין שמונת מיליארד בני האדם ישנו מגוון מעשיר גדול, שמתבטא ביסודו באמצעות וריאציות אינסופיות של תרבויות וייצוגים. המגוון הגדול הזה רחוק מלהוות סיבה, לסווג את האנושות בקנה מידה של טוב או רע או להכשיל אותה. הוא מייצג עושר עצום והזדמנות לעתיד, מאחר שכל תרבות מכילה פתרונות יעילים לאותן בעיות.

הודות לאבולוציה התרבותית והרוחנית שלהם, יכולת היצירה וההסתגלות הגדולה של בני האדם סיפקה אינסוף תשובות לבעיות, שכולנו חולקים. נויתן לומר, שאם האנושות מאופיינת בקוד גנטי עם אלפים רבים של גנים, אשר ביטויים מאפשר הסתגלות לדרגה רחבה של נסיבות סביבתיות- יש לה גם מורשת תרבותית גדולה המוגדרת באינספור דרכים. מורשת זו מספקת מגוון עצום של אפשרויות לפרשנויות ותשובות לנסיבות, שתמיד העסיקו את בני האדם כולם. פילוסופיה שהתגבשה סביב רעיון האחדות, כמו זו של "אקרופוליס החדשה", אינה יכולה שלא להסכים באופן מלא לכך, שההומו סאפיינס מהווה אנושות אחת.

______

* במיון עולם הטבע, טַקסוֹן (taxon), היא קבוצה שמקבצת את כל האורגניזמים בעלי תכונות משותפות.

** אפיגנטיקה (Epigenetics) הוא תחום בביולוגיה העוסק בשינויים בתפקוד הגנים, שאינם כרוכים בשינוי רצף הד.נ.א עצמו. אפי-(מיוונית: מעל, מחוץ) מרמז, שאין כלל שינוי ברצף הגנטי של ה-DNA, אלא רק בעיצוב ביטויים של גנים ספציפיים.