כיצד עיצבו רעיונות הנאורות סוגיות של גזע ועליונות לבנה

הנאורות הבטיחה חירות, שוויון ותבונה... אז כיצד הפכה גם לקרקע שעליה צמחו רעיונות של גזע, עליונות ועבדות?

בכל התקופות ובכל פילוסופיות קיים, למרות כוונותיהן הטובות, גם צד אפל. עידן הנאורות אולי נשכח מעט במערב, אך הוא הוליד גם השפעות חשוכות אשר שרדו עד היום. ננסה להבין כיצד הנאורות יצרה חשיבה גזענית עכשווית, ומדוע אסור לנו להתעלם ממנה.

במדינות מסוימות המתמודדות עם בערות הולכת וגדלה, לאומניות, רלטיביזם ואידיאולוגיות מפלגות, התנועה האינטלקטואלית של המאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה נתפסת כיכולה לתת מענה לכוחות ה"כאוס" והפוסט-מודרניזם. האנשים ה"נאורים" החדשים הללו, המחויבים לאידיאל הקידמה הבלתי מוגבלת, הרציונליזם המכני והליברליזם הקלאסי, אינם לוקחים בחשבון את לב הפרדוקס שמכילה הפילוסופיה של הנאורות.

הפרדוקס של תנועת הנאורות, המעודדת הומניזם, הוא שרעיונותיה בדבר חירות האדם וזכויות הפרט - מושגים שאיננו יכולים שלא לדבוק בהם - השתרשו דווקא במדינות שהכפיפו בני אדם אחרים לעבדות ושהובילו להשמדת אוכלוסיות ילידיות רבות.

כפי שאמר ג'אמל בואי (Jamelle Bouie), "שלטון קולוניאלי והפקעת אדמות פעלו יחד עם התפשטות החירות, והליברליזם הופיע יחד עם המושגים המודרניים שלנו לגבי גזע וגזענות".

קארולוס לינאוס והולדת הטקסונומיה, סיווג המינים

באותה תקופה החלה גם  הביולוגיה המודרנית להתפתח, עם הבנתנו את המנגנונים של העולם החי. בין אלה שהניחו את היסודות לכך תופס חוקר הטבע השבדי קארולוס לינאוס מקום מרכזי; הוא זה שהגה את הטקסונומיה שלנו, כלומר את הסיווג (שעדיין נמצא בשימוש עד היום) של מינים לקטגוריות, סדרים, משפחות. הטקסונומיה היתה מבוססת על תפיסת חיים קבועה ותלויית-טריטוריה, שבה כל ישות מוגדרת על ידי השתייכותה למין, שהוא בתורו נטוע בסביבה, במקום. הגיחה היחידה של לינאוס מחוץ לארץ הולדתו לשהות קצרה בלפלנד, חיזקה את דחייתו מתרבויות אחרות. הטקסונומיה שלו חלה גם על בני אדם, וקבעה ביניהם היררכיה שלמה של תת-מינים, מעין גזענות פסאודו-מדעית שהשפעתה הורגשה עוד זמן רב אחריו. הגזע כפי שאנו מבינים אותו היום – הטקסונומיה הביולוגית ההופכת את השוני הפיזי ליחסי שליטה – הוא תוצר של עידן הנאורות.

בין הפצת החירות לשמירה על העבדות העבדות היתה סתירה מהותית, שאנשי עידן הנאורות ניסו לפתור. עלינו להבין כיצד היא משפיעה על הבנתנו את העולם היום. השמצות, סגרגציה ועבדות הן לא דבר חדש בהיסטוריה האנושית, אך אלה שנהגו כך בעבר לא ניסו באותה העת גם לקדם חירות ושיפורים עבור החברה כולה או להצדיק זכויות אדם ואת היותנו שווים כבני אדם בפני החוק.

הדיכוטומיה בין ציביליזציה לפראות מאפיינת את התפשטות המערב מחוץ לאירופה, שעל סמך רעיונות הנאורות הצדיק את עצמו כמביא את ה"ציביליזציה" לעמים בורים ופראיים, כלומר, כל אלו שלא היו כמותם! אירופה, יורשת הנאורות, התמקדה בעצמה מבלי לנסות להבין את העמים שבהם פגשה.

על פי קאנט, "שחורים נחותים בהרבה" מלבנים

במאמר Race: The History of an Idea in the West מסביר ההיסטוריון איוון הנאפורד (Ivan Hannaford) כי המחשבה המדעית של הנאורות יצרה טקסונומיה גזעית ואת האידיאולוגיה של "קוד הצבע, לבן נעלה על שחור". כך ביטלו הוגי הנאורות את הסדר המטאפיזי והתיאולוגי של הדברים, לטובת תיאור וסיווג לוגי יותר, שיסדר את האנושות לפי קריטריונים פיזיולוגיים ומנטליים המבוססים על "עובדות" נצפות ונראות, ראיות וניסויים.

על פי התיאוריה האנתרופולוגית של עמנואל קאנט, למשל, אנשים ממדינות חמות מתבגרים מהר יותר מכל הבחינות, אבל הם לעולם לא יגיעו לשלמות של האנשים מאזורים ממוזגים. האנושות משיגה את השלמות הגדולה ביותר שלה בגזע הלבנים. ההודים והצהובים כבר פחות מוכשרים. שחורים נמוכים הרבה יותר. במקום אחר אומר קאנט כי  ללבנים יש את כל הדחפים של הטבע ברגשות ובתשוקות, כל הכישרונות, כל הנטיות לתרבות ולציביליזציה, והם יכולים לציית ממש כפי שהם יכולים לשלוט. הם היחידים שתמיד מתקדמים בצורה מושלמת. במקומות אחרים, קאנט טוען שלבנים יש את כל הדחפים של הטבע ברגשות ובתשוקות, כל הכישרונות, כל הנטיות לתרבות ולציוויליזציה, ויכולים לציית במהירות שהם שולטים. הם היחידים שתמיד מתקדמים בצורה מושלמת.

לא ניתן להפריד את התיאוריה הגזעית הזו מהפילוסופיה המוסרית עליה זוכה קאנט לשבחים, שכן, כפי שמציין עמנואל אזה (Emmanuel Eze) היא מייצגת חלק מהותי מהקריירה של הפילוסוף. בספר "צבע התבונה: רעיון ה'גזע' באנתרופולוגיה של קאנט", כותב אזה:

עמדתו של קאנט לגבי חשיבות צבע העור לא רק כקודיפיקציה אלא כעדות לקודיפיקציה של עליונות או נחיתות רציונלית, באה לידי ביטוי בהערה שהוא משמיע לגבי יכולת החשיבה של אדם "שחור". כאשר קאנט מדבר על אמירה כלשהי של אדם אפריקאי, הוא דוחה אותה, ומוסיף: "האיש הזה היה שחור לגמרי מכף רגל ועד ראש, מה שמוכיח בבירור שמילותיו היו טיפשיות'. לכן, לא ניתן לטעון שצבע העור היה עבור קאנט מאפיין פיזי בלבד. זה היה סממן של תכונה מוסרית קבועה ובלתי ניתנת לשינוי.

ג'ון לוק והצדקת העבדות

וולטר (Voltaire) הצעיר, שכף רגלו לא דרכה מעולם בארצות האקזוטיות הללו, מתאר כעובדה מוכחת את קיומו של שבט בקונגו שאנשיו בגודל זעיר ועיניהם אדומות. חוקרים אחרים נשבעו שהם נתקלו בילידים עם זנב חתול. המוחות המשכילים ביותר של אירופה אהבו להכין מאגרים של קוריוזים.

הפילוסוף האמפיריקן האנגלי ג'ון לוק (John Locke, 1704-1632) הקדים את הפילוסוף האידיאליסט קאנט בהגנתו על העבדות, ובמקביל קידם את ההגנה על החירות הפוליטית והכלכלית. הוא נחשב לאבי הדמוקרטיה המודרנית. לוק נותן לבעלים "כוח וסמכות מוחלטים" על עבדיהם. התנגדותו של לוק לעבדות מתייחסת רק להתנגדותו לשליטה פוליטית של מונרך אבסולוטי כמו זו של החצרות באירופה, אך לא לסחר בעבדים!

על פי לוק, אלוהים נתן את כדור הארץ לבני האדם במשותף: אך מכיוון שכדור הארץ ניתן להם גם עבור היתרונות הגדולים ביותר ונוחות החיים הגדולה ביותר שעשויה לנבוע ממנו, לא ניתן לשער או להאמין שאלוהים התכוון שכדור הארץ יישאר המוני וחסר תרבות. בהקשר של הקולוניזציה האנגלית, מדובר בטענה המצדיקה ביזה מבלי להתחשב בתושבים הילידים.

סיכום

בסופו של דבר, מושגי הנחיתות הללו תמיד היו מושרשים בחברה שלנו.

השיח הפופולרי על הנאורות כיום מתעלם מהסתירה הזו ומביטוייה העכשוויים – כמו אלה שניתן לראות בהתמשכותה של היררכיה על בסיס גזע בתוך הדמוקרטיה הוותיקה בעולם, ארצות הברית.

כמה הוגים הרואים בעצמם מגניו של אידיאל הנאורות העזו אפילו ללעוג לרעיון שקיים קשר בין הנאורות לתפיסותינו המודרניות של גזע והיררכיה גזעית, כאילו לא קיים מחקר בנושא.

זה לא רק מצער, זה אירוני: זוהי בגידה בעקרונות העליונים של הנאורות שהאדירה את העובדות, ההתבוננות, ההיגיון ושיקול הדעת. וזה גם מסוכן. עימות עם הפרדוקס של הנאורות נותן משקל לערכים שלנו עצמנו. דחייה של העימות הזה היא סגידה להוגי הנאורות כקדושים, והעדפת ההערצה להם על פני האמת.