בימים המאתגרים של מבצע "שאגת הארי", פעלו מתנדבי אקרופוליס החדשה במסגרת מיזם "עושים טוב בחירום" מול הרשויות בפעילויות רבות: ניקיון מקלטים, חלוקת סמיכות ומשלוחי מנות, ניקוי זכוכיות וכו'.

"עושים טוב במושבה"  הוא פרויקט קהילתי ליטל כספין , מנהלת הפרויקט, מסכמת: “שדגכשדגכשדגכשדגכ”   שדגכשדגכשדגכשדג

"מאירים ת'עיר"  הוא פרויקט קהילתי שמתקיים בתל אביב. מאור , מנהל הפרויקט, מסכם: “שדגכשדגכשדגכשדגכ”   מתנדבים של אקרופוליס החדשה מסניף ת"א מסייעים בזמן מלחמת "עם כלביא".

"עושים רמב"ם"  הינו פרויקט קהילתי הפועל בשכונת רמב"ם בעיר ראשון לציון ובחופים הסמוכים לה. הפרויקט מתקיים בשיתוף פעולה עם אגף הרווחה של עיריית ראשון לציון, ומטרתו לקדם את רווחת התושבים, לחזק את תחושת הערבות ההדדית ולהעמיק את הקשר בין הקהילה למרחב הציבורי. במסגרת הפעילות פועלים מתנדבים ומתנדבות במגוון יוזמות, ובהן ניקוי וסידור בתים, צביעת קירות, ניקוי חופים ושיפור פני הסביבה. לצד העשייה המעשית, מהווה הפרויקט ביטוי לערכים של נדיבות, אחריות חברתית ומעורבות אזרחית. מאור , מנהל הפרויקט, מסכם: “שדגכשדגכשדגכשדגכ”   סניף רשל"צ של אקרופוליס החדשה מקבל את פרס ארגון ההתנדבות המצטיין של שנת 2025

הנוף מחלון הרכבת הלך והיטשטש בגשם המתגבר. פשוט לא יאומן איך הכל משתבש לי. רציתי בסך הכל לנצל את היממה וחצי שנותרה לי בצפון צרפת בשביל לטייל קצת, ודווקא אחרי שבוע סביר למדי – התחיל לרדת הגשם הזה. רק הבוקר נגמרה הסדנה שבה השתתפתי והחברים המקומיים הציעו לנסוע לעיר לאן (Laon), כמה שעות נסיעה צפונה ברכבת. אז זרמתי. הקפיצו אותי לתחנה הקרובה ושם התברר לי למרבה הזוועה, שנגזר עלי לשרוף שלוש שעות בהמתנה לרכבת הבאה, בעיירה הכי אפורה וחסרת ייחוד בצרפת. נגררתי לי עם התיק הכבד שלי בחיפוש אחרי איזו נקודת עניין, וצפיתי בדאגה גוברת בשמיים שהתקדרו כמו מצב הרוח שלי. תוך זמן קצר, הרוח הקרה הביאה איתה מין רסס של טיפות קטנות ומציקות, ואני נמלטתי בחזרה לתחנה. ועכשיו אני בקרון שלי, ואפילו מהנוף הירוק אני לא יכול ליהנות. אפור. אפור ורטוב. מזג האויר המזופת קודח מנהרה ישר אל תוך הלב שלי, וההבנה הקרה מחלחלת פנימה: אני לבד. אני לבד כל כך פה… אני בדרך למקום זר, אני לא יודע כמה זמן תימשך הנסיעה, אני לא מכיר אף אחד, לא מדבר את השפה, לא יודע איפה אשן, אני לא יודע מה בכלל יש לעשות ביעד והגשם עומד להרוס לי כל סיכוי ליהנות… אני כל כך אומלל, וכל דקה שעוברת זה רק מחמיר, כמו הגשם. ואחרי שעה נוראית שכזו הבנתי פתאום מה אני עושה… זה הכל אני. אני הורס לעצמי את הסוף של החופשה במו ידי, או ליתר דיוק במו-ראשי. לא, אין מצב שזה נמשך ככה. אבל מה הסיכוי שאפשר אחרת? והמילים Change your heart  עלו משום מה בדעתי. אז ניסיתי שוב להסתכל על המצב: אני לבד, כלומר, אני חופשי… מממ… כלומר אני לא צריך להתחשב באף אחד, אני יכול להיות לגמרי ספונטני… אין לי מושג מה אני עומד לעשות. זה לא רע… זה בעצם טוב! אין לי מושג מה אני עומד לעשות! אני עומד לזרום, אני…אני… בדרך להרפתקה! וככל שנקפו הדקות ונתתי רוח גבית למחשבות האלו, מצב הרוח שלי לא רק שהשתפר, הצלחתי להביא את עצמי לכזאת שמחה והתלהבות שכאשר ירדתי מהרכבת כעבור חצי שעה, הגשם שירד עלי רק הגביר את תחושת הקסם. וואוו! אני בעיר שאני לא מכיר, אני מלא אנרגיה והתלהבות, יורד עלי גשם וזה… בכלל לא מזיז לי! טוב, התעורר החלק הפרקטי שבי, אם אני רוצה להסתובב פה, אני חייב להיפטר מהתיק הענק הזה. איך מוצאים מלון? לא יודע, אין לי אינטרנט, אז אבדוק באינפורמיישן סנטר. הוא נמצא בראש הגבעה הענקית הזו? אוקי, הכל טוב. אני והתיק צועדים בראש מורם לעבר הגבעה, הגשם הופך שוב לרסס עדין, וגרם מדרגות שאת קצהו אני לא רואה נפרש לפני בתלילות. קטן עלי! אני מטפס ללא חשש, בלי לחשוב כמה זמן זה ייקח וכמה זה קשה עם 20 קילו על הגב. כעבור עשר דקות אני עדיין מחייך, כבר מתקלף מהפליז ומהסווטשרט, ועם חולצה אחת דקה ומצח רטוב מזיעה אני פוגש לפתע אישה מקומית כבת ארבעים, שיורדת מולי במדרגות בעודי מטפס בנחישות בכיוון ההפוך. "לאן אתה הולך?" היא שואלת, באנגלית טובה למדי. "לאינפורמיישן סנטר, אני מחפש לי מלון ללילה, הגעתי היום ויש לי עד מחר לבלות פה. את יודעת אולי איפה יש פה איזה מלון או אכסניה?" "מממ…מה דעתך להתארח אצלנו היום?" היא שואלת. לזה לא ציפיתי. אני לא מאמין שזה אשכרה קורה לי! איזה טוויסט בעלילה! "אה בטח, כן…", אני מחייך, "בשמחה!… וואוו, תודה רבה לך!" אני אומר, ומתקשה להסתיר את ההפתעה. "אז בוא, אנחנו גרים פה קרוב"… וביחד אנחנו ממשיכים במורד אותו גרם המדרגות וכעבור דקותיים נכנסים דרך שביל צר ויפה אל הבית. עשרים דקות אחר כך, אני כבר אחרי מקלחת חמה, יושב ומקשקש עם אנדריאה על כוס תה מול החלון הגדול אל הנוף. הגשם כבר פסק לגמרי בינתיים ושמש חודרת בין העננים. כעבור שעה חוזרים הביתה גם שני הילדים עם ברנרד האבא, מוזיקאי חייכן עם בלורית קוצנית שמרוחה בג'ל כמו טינאייג'ר. הוא מקבל אותי בלחיצת יד חמה, כאילו זה הכי מובן מאליו שאשתו הזמינה הביתה זר שפגשה ברחוב, אחרי דקה של שיחה. את המשך היום ביליתי יחד עם אנדריאה וברנרד. אחרי ארוחת צהרים בביתם, הם לקחו אותי לראות את הנוף ואת הרחובות והבתים היפים של העיר העתיקה בראש הגבעה. מראש המדרון צפינו בשמש שוקעת ובפנסי הרחובות נדלקים בנוף העירוני הכחלחל שמתחתינו. משם הם לקחו אותי במפתיע למופע אורות מרהיב שהוקרן על חזית הקתדרלה הגותית הענקית שמתנשאת מעל לעיר, שכמובן לא היה לי מושג על קיומה או קיומו…משם זרמנו בנחת לפגוש בפאב הסמוך ערימה שמחה של חברים וחברות של הזוג, שהזמינו אותי לבירה ועוד בירה. הם הכניסו אותי בקלילות נעימה אל החבורה, מבלי להפוך אותי לאטרקציה גדולה ומבלי להשאיר אותי בצד, למרות שרוב הזמן השיחה התנהלה בצרפתית. אחרי שינה טובה במיטה חמה, בחדר קטן משלי בביתם, קמתי בבוקר לארוחת בוקר עם אנדריאה והילדים, בן 8 ובן 11 שניסו לתקשר איתי באנגלית רצוצה אך נחושה. מבדיקה קצרה בלוח הרכבות התברר כי עלי למהר ולנסוע עוד באותו הבוקר כדי להספיק להגיע בזמן לטיסה שלי. נפרדתי בחוסר רצון ובתודה ענקית מהמארחת שלי, וירדתי באותו גרם מדרגות ארוך אל תחנת הרכבת. גרם שאולי סימן יותר מהכל, התעלות של הנפש ולא רק של הגוף. אין דרך אחרת להסביר את החוויה מלבד – קסם. מרגע שהחלטתי לשנות את דעתי על המצב, העולם כולו חישב מסלול מחדש עבורי, ופרש לפני שטיח אדום. מחוויה של אומללות עברתי בתוך זמן קצר לשמחה גדולה, ואחריה זכיתי לחוויה נדירה של פתיחות ונדיבות אנושית מזרים גמורים. כל מה שהייתי צריך, הוא לא להסכים להיות קורבן של המצב. להחליט שמה שנדמה לי כרגע כרע, הוא בעצם – טוב. להסכים שמה שנראה כמו גורל שכפה עצמו עלי, הוא בעצם הזדמנות עבורי ליצור את גורלי שלי, בדרך שאני בוחר. וכשאני בוחר "To Change my heart" אז אפילו הגשם יפסיק לרדת, במיוחד בשבילי.

הטבע הוא ספר של כל החוכמה והמורה הגדול ביותר שלנו. הדרך לקרוא את הספר הזה היא לא ללכת לספריה, אלא להתקרב אליו וללכת אליו ובתוכו. בקהילת מסעות של אקרופוליס החדשה אנו מוציאים את כיתת הלימוד של אהבת החכמה (פילוסופיה) החוצה אל הטבע, ובוחנים כל שאלה, הרהור, שיעור ותובנה דרך חיים משותפים של חוויה, פריצת גבולות ונגיעה במסתורין. פילוסופיה מעשית שיונקת את ההשראה מהמורה הגדול – הטבע. כששואלים אותנו אם אפשר להצטרף לטיולים שאנחנו מארגנים, אנחנו מתקנים ואומרים "זה לא טיול, זה מסע..." ואף פעם לא מתעצלים לתקן, כי זה חשוב!   אז מה זה מסע? מה מבדיל אותו מטיול? כל פעם שאנו מתכננים את המסע הבא עולה השאלה הזו. וכל פעם אנחנו שמים אותה מול עינינו, כדי לברר לנו מה מבדיל אותו מטיול? גיא פז, חבר בצוות מסעות משתף קצת מהלבטים הללו שעלו בתכנון המסע לחרמון בקיץ האחרון: "אתגר אישי - הקושי הגיע מכל כיוון ומכל מקום - האם היעד מוצלח? האם יהיה עמוס מידי? האם המיתוס מתאים? האם אצליח לדבר? האם האנשים ישמעו? האם יקשיבו? האם יתחברו? האם נכון לצאת למסע? האם נכון לעשות את המסלול הזה? תחילה חשבתי שהפתרון יגיע כמו תמיד מבחוץ - אפשר לקרוא לו הטבע, יש האומרים המורה הגדול, או הקרמה או הגורל- במילים אחרות לזרום ופשוט להתחבר. אבל אולי בעצם זה דווקא לתת לקולות החיצוניים לשקוט? להקשיב הפעם לכח הפנימי? לאיזה כח מסתורין, עלום, שקשה לקרוא לו בשם אבל הוא תמיד שם, וברגעים נכונים ומכוננים מתגלה בצורתו הטהורה... ולזרום עם האינטואיציה ביחד עם קולו של הלב!   תודה לכל אלה שבחרו להשתתף במסע לחרמון ולכל המסעות שהוצאנו עד היום. מסע להר החרמון קהילת מסעות הארצית של אקרופוליס החדשה - מוציאים את השיעור לטבע ומחברים אותו לחיים - יוצאים לגלות את עצמנו ואת החיבור שלנו לאחר דרך שהייה משותפת בטבע: מסעות, ריטריטים, מפגשי מדורה, סיורי ליקוט ועוד, בראייה פילוסופית. כל פעם במיקום אחר, עם תמה אחרת. לומדים להכיר את חוקי הטבע ולעבוד איתם. פתוחים לרעיונות והצעות שלכם. למתעניינים להצטרף לקהילה ולפעילויות הקרובות, תהיו בקשר עם אילה: 052-5608703

ב7.12.2025 התקיים טקס מרגש בעירית רשל"צ. כך תיאר מנחה הערב את עשייה של הסניף: "סניף רשל"צ של אקרופוליס החדשה מונה כ50 מתנדבים ומהווה מרכז של נתינה ושותפות בקהילה. ㅊהסניף מעניק מענה משמעותי לצרכים חברתיים וקהילתיים בעיר בשעת שגרה וגם בשעת משבר, החל משיפוץ בתים, צביעת בתים, צביעת מקלטים ציבוריים, שיפוץ מתחמי חירום, חלוקת סלי מזון ועוד..כל זאת לאורך המלחמה. הסניף שלח מתנדבים כמענה לקריאות חירום של הרווחה: שינוע תרופות מזון וכו' כמו גם סיוע למשפחות בעת הלוויות". חברי אקרופוליס החדשה סניף רשל"צ מקבלים את הפרס יייי

תארו לכם שכל צעד קטן של אדם אחד מתחבר לאלפי צעדים, ויוצר תנועה גלובלית של שיפור וצמיחה. זה כבר בתנועה. אתם באים?

יום ההתנדבות הבינלאומי מצוין ב-5 בדצמבר, ונועד להכיר ולהוקיר את תרומתם של מיליוני מתנדבים ברחבי העולם. זהו יום להבעת תודה לפעילים ולהתנדבות משמעותית במגוון תחומים. התנדבות היא כלי ראשון במעלה כדי לבטא את רוח הנדיבות, לפתח את כוח הרצון, חמלה, אהבה ומגוון ערכים נוספים שקיימים בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. באקרופוליס החדשה, מציינים את יום ההתנדבות עם ארבע אירועים שיחולו במהלך דצמבר 2025 ויתקיימו בת"א, חיפה, רשל"צ ובמושבה מנחמיה.

לאחרונה קיימנו משחקים אולימפיים באקרופוליס החדשה בישראל. אלו היו יומיים של טקס מתמשך, תחרויות ספורט במגוון רחב של ענפים ובהשתתפות עשרות ספורטאים - בשאיפה להתקרב יחד אל עבר ערכים של אחדות והרמוניה. המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה לא היו רק משהו פיזי, אלא הזדמנות לספורטאים להתחבר לחלק הגבוה ביותר שבתוכם. ומשם אנחנו שואבים את ההשראה שלנו. תחרות במובן העתיק שלה מורכבת משתי מילים ביוונית ״com petiere״. משמעות החיבור בין המילים היא ״להלחם עבור מטרה משותפת ביחד״. הניצחון האמיתי הוא לא לנצח את היריבים שלי, אלא ניצחון הרוח על החומר. כך המטרה של כולם היא משותפת - להתגבר על המכשולים הפנימיים שלנו - ״אני לא מספיק טוב״, ״אין לי כח״, ״מביך אותי להתמודד מול הקהל״ , ״חם/קר לי״ וכו׳. הדבר היפה הוא כשעושים את זה ביחד זה מקבל עוצמות חדשות. טקס פתיחה של המשחקים האולימפיים קשה לתפוס את זה בימינו, אבל ביוון העתיקה היה מנהג של "הפסקת אש אולימפית" מסורתית, במסגרתה הוכרזה הפסקת אש זמנית בין ערי המדינה היווניות, כדי לאפשר לספורטאים ולצופים להגיע בבטחה להשתתף במשחקים באולימפיה. המנהג הזה מעיד על החשיבות של המשחקים ועל הכוח של הספורט לחבר בין אנשים מעבר לסכסוכים כאלה ואחרים. אבל אולימפיה היא לא מקום פיזי, אלא מצב של הכרה שאנחנו מנסים לתרגל כפילוסופים. באמצעות רצון טוב, נדיבות והרבה אהבה הבאנו את "אולימפיה" למרכז אקרופוליס במנחמיה. חווינו במשך סופשבוע שלם איך יכול להראות עולם חדש וטוב יותר. כזה שכל אחד ואחת מנסים להיות הכי טובים שהם יכולים, לתת את הכי טוב שלהם, וגם כולם מעודדים אחד את השנייה לעשות זאת, צועדים ביחד לאותו כיוון.

יום הפילוסופיה הבינלאומי מצוין בכל העולם מדי שנה. הפילוסופיה היא היכולת שלנו לחיות את החיים עם עומק ועם ערנות, גם כשהנסיבות משתנות . היא הבחירה לחפש משמעות ולמצוא אותה. היא הבחירה המתמשכת ללמוד את עקרונות החיים, לתרגל אותם ולהעניק את הידע לכמה שיותר אנשים, כדי שנוכל להיות בני אדם שלמים יותר, חברה אמיצה יותר וקהילה מחוברת יותר. באקרופוליס החדשה, כבית ספר לפילוסופיה כדרך חיים, אנחנו מציינים את היום הזה מדי שנה מתוך מחויבות עמוקה . המחויבות היא להפוך חכמה עתיקה למשהו חי, מעשי ונגיש לכל אדם. בעידן שמלא שוני, רעש ומחלוקות, התמה של השנה שנקראת אחדות דרך מגוון מזמינה אותנו לזכור שאפשר לחיות יחד לא למרות ההבדלים, אלא בזכותם.   הבחירה באחדות איננה טשטוש של זהויות. היא הכרה בכך שכולנו חלק מפסיפס אנושי עשיר. כשאנחנו לומדים לראות את המשותף שמעבר להגדרות, אנחנו מגלים מחדש את החיבור, את התקווה ואת היכולת לבנות חברה טובה יותר.   לכבוד היום המיוחד הזה, המרכזים שלנו ברחבי הארץ יקיימו מגוון אירועים. הרצאות, מעגלי נשים, פעולות התנדבות, סדנאות ומוזיקה חיה . כל אלו נוגעים בדיוק ברעיון הזה. למצוא את מה שמאחד ביננו בתוך המגוון, ולהפוך את הפילוסופיה למסע חי של ריפוי, קהילה ואנושיות.

בשבוע האחרון של אוגוסט יצאה משלחת של כמה מתנדבים מטעם אקרופוליס החדשה לכנס בינלאומי לחילוץ והצלה ימי באיטליה. משלחת המשלחת הישראלית לסמינר חילוץ והצלה (אילון בוטל, דורון עמיאל, יורם אביטל, גל מתוקי) את הסמינר אירגנה אקרופוליס החדשה באיטליה שפועלת בתחום החילוץ וההצלה מול גורמי המדינה הרשמיים ברמה הארצית והמחוזית למעלה מ20שנה. בסמינר השתתפו כ90 משתתפים מלמעלה מ20 מדינות (בעיקר מאירופה המזרחית והמערבית). משך שלושה ימים חווינו ימים מרתקים של שלל דרכים בהם ניתן לחלץ בתנאי מים קשים (שטפונות). ראשית היינו בבריכה כדי לשפץ את הטכניקה של החילוץ עצמו. אח"כ בנהר עם זרימה שקטה אך כדי לדמות שיטפון, מארגני סמינר משכו את המחלצים עם חבלים ובכך כל מחלץ הרגיש את חוסר היציבות בעת זרימה מאד מהירה של מים. ביום השלישי, תירגלנו עבודה בסירת גומי בתנאי מים קשים בהם הסירה בקושי מסוגלת לנוע ועלינו לחתור באחידות כדי להגיע אל הטובעים. מעבר לידע המשמעותי שאותו ניקח לישראל תוך כדי שיתוף פעולה עם הגורמים הרשמיים בארץ, הסמינר היה שוב הוכחה איך אנשים שונים ממדינות שונות יכולים להתאחד סביב רעיון אחד משמעותי. לעזור ולסייע במקרי חירום. הרעיון הפשוט הזה יצר את הקשר המיוחד בין כל משתתפי הסמינר! קבלת תעודות רשמיות בנוכחות נציגים מהמחוז המקומי